תפריט נגישות

אליהו זבולון בית-צורי ז"ל

המכתב האחרון

בית הסוהר המרכזי, קהיר. 15.11.44

שלום רב לכם יקרים,
ראשית, עלי לבקש מכם לסלוח לי על הצער, הדאגות ואי הנעימויות שאני גורם לכם.
עזבתי אתכם כך, מבלי להיפרד מכם לשלום, בכוונה, מפני שהיתה לי תקווה רבה לחזור ולראותכם לאחר זמן קצר. בכל אופן אני מקווה שכולכם תבינו כי עשיתי את אשר עשיתי מתוך נאמנות לדרך שאני סבור שהיא הנכונה והצודקת.
עתה אני בידי השלטונות המצריים והיחס שאני זוכה לו הוא טוב ללא דופי. ומבחינות רבות אפילו אדיב. מצב בריאותי הוא טוב ואינכם צריכים לדאוג כל דאגה שהיא.
נכון הדבר שנפצעתי פציעה קלה בחזה, אבל הפצע כבר כמעט נרפא. אין לי מילים בפי להביע את צערי על הצער שנגרם לכם, אבל אנא השתדלו לקבל את הדברים כפי שהם ולעמוד בהם באומץ ובכבוד. אני מצפה למשפטי בשקט וללא התרגשות.
בית המשפט יהיה מצרי טהור ויש לקוות שהעונש שיוטל עלי לא יהיה בהכרח הכבד ביותר. אכן, גם אתם חייבים לקוות. אינני רוצה להרבות במילים כדי שלא לעכב משלוח מכתבי זה. אשתדל לכתוב שנית במהרה. אתם רשאים לכתוב לי ולשלוח לי ספרים ועיתונים. כך שאנא, שלחו לי ספרים ועיתונים ככל שתוכלו. אני זקוק במיוחד בהקדם האפשרי לספרים הבאים:
1. ספר התנ"ך. 2. ספרו של לאודרמילק "ארץ-ישראל, הארץ המובטחת" שיצא לאור לא מכבר בהוצאת ספרית הפועלים. 3. "בימי תחיית איטליה" (נמצא בארון הספרים). 4. "כשאומה נלחמת על חרותה", מאת יוסף קלוזנר. 5. ספר שירים באנגלית, מכורך בכריכה כחולה מאת רודיארד קיפלינג, הנמצא בארון הספרים. 6. תולדות אירופה (ספר באנגלית גם הוא בארון הספרים, אבל אם תוכלו להשיג ספר מקיף יותר בנושא זה, מוטב).
אני חוזר ומבקש מכם, אבא, דבורה, איסר, אביבה ולאה: קבלו המצב בשקט, באומץ ובכבוד, ומתוך תקווה, כשם שאני מקווה כי נשוב ונתראה בארץ בימים טובים יותר. נשקו את סבתא ואורי היקרים בשמי.
נשיקות מארץ נכריה.

אוהבכם, אליהו

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה