לזכרו של אליהו הרשגל הי"ד
ישנם אנשים שכעבר זמן מועט של הכרות עמם יכול אתה לעמד על טיבם. בהכירי את אדי סירבתי לתומי כי גם הוא נמנה על סוג אנשים זה. אך, למרבית הפליאה התברר לי כעבר זמן מעט כי את אדי אי אפשר לכלל בסוג מיוחד של אנשים כי אדי מטבע בריתו מאחד בתוכו תכונות השייכות בנפרד לכל סוג שהוא של אנשים.
קשה לכתב דברי הספר על חבר שישבת עמו ממש על ספסל אחד משך 4 שנות למודים. ועל אחת כמה וכמה לכתוב דברי הספד על אדי כי אדי סמל העליצות וחדוות החיים והמות הם מוסגים כל כך רחוקים…
כשאני מנסה לזרוק מבט אחרון אל עבר 4 שנות חברות אלה צפות ועולות לנגד עיני חוויות משותפות שונות. מהן בולט במיוחד אותו אדי אדי מן הצד האנושי שבו:
למדנו בשיעורי ספרות את הספר "על פרשת דרכים" "לאחד העם" שיעור בית ניתן לנו להכין את המאמר "חצי נחמה". עלה בגורלו של אדי לקרוא בפני המורה והתלמידים את סיכומו. אדי פותח את המחברת אני מעיף עין לעבודה והנה רואות עיני את הדבר הבא: סכום (נחמה) … זוהי אחת התופעות שאיפיינה אתו אין הוא יוצר ואומר בדיחות רק על מנת להנות אחרים.
אפילו בשעותיו שלו היה מבדר את עצמו. פסיכולוגים אומרים אולי כי רואים כאן את דרך המחשבה המטמטית אני אומר שמעשה שובבות קטן זה שבמחשבות הספרות טמון סוד אישיותו הרב גונית של אדי. לא היה כמעט משלוח שאדי לא שלח בו ידו (ותמיד בהצלחה) כי הוא היה בראש ובראשונה שונא השגרתיות, מה שהיה טוב בשבילו אתמול היה גרוע בשבילו היום. תמיד היה צמא לחידושים ובכל רגע מחייו יכולתה לראות את צוארו נטוי קדימה מוכן ללמד ולקנות מהנעשה סביבו. יחד עם הרצון העז הזה ללמודים הוא אהב אף ללמד, אדי שיתף גם אחרים ובחפץ לב במכלל ידיעותיו.
שעור גאוגרפיה, המורה מרצה על בית הכרם השעור משעמם ושגרתי ממש כספרי הלימוד בבית הספר אני מרגיש את אדי כולו מתקומם לצידי תנועות של משב רוח מסתמנות על פניו הוא נכנס לתוך דברי המורה מבקש רשות לספר על הטיול ברגל שערך עם תנועתו מים תיכון לים כנרת, דרך בקעת בית הכרם. ומשניתנה הרשות עומד אדי כלו קורן לפני הכתה ובידו האחת מראה על המפה הפרוסה על הלוח, ובשפתו הפשוטה והמובנה המטובלת לעתים במריצות ביכולת תאור רבה ובבהירות, מתאר את המסע ואגב איך שהוא כולל את הנחוץ לדעת מבחינה גיאוגרפית טהורה.
תמיד דאג לשתף אחרים בחוויותיו הכלולות, לא הסס מעולם להעניק לחבר נזקק מידיעותיו וגם זאת עשה בסבלנות ובה אהב מאוד את שיעורי הגיאוגרפיה, ובייחוד את אותם השיעורים שדנו בארץ ישראל הוא אהב את הארץ מאוד וסיר בה לאורכה ולרחבה, כשעיניו אינן שבעות מעולם שראות את יפיי הנוף. יום אחד נפלה שמועה בכתה רוצים להנהיג בגמנסיה תלבושת אחידה לתלמידים. הכירי את אדי הצנוע בתלבושתו חשבתי כי ישמח לכך, נערך משאל בכתה והנה להפתעתי הודיעה אדי כי הוא נגד הנהגת התלבושת בבית הספר, על פני רבים מחברי הכתה הצטייר סימן שאלה בדיפלומה לו לאדי?
אך נימוקו היה עימו. אי להטיל מרות על אדם בשטח חיי הפרט שלו, הי ומכתבים לו איך להתלבש ומחר יוגד לו כיצד לאכול ואין סוף לדוברים ברם כשהוחלט רשמית על התלבושת האחידה היה זה אדי הראשון שהופיע בה, עוד בטרם נכנסה הפקודה בתוקפה.
הוא היה בעל מוח עירני, וחושב ניתח בעיות בעדינות לכל פרטי פרטיהם, בשעה שהכלל היה מחליט דבר בניגוד למחשבתו היה הוא מקבל עליו את הדין ללא שהכלל היה מחליט דבר בניגוד למחשבתו היה הוא מקבל עליו את הדין ללא היסוס מבלי להשמיע כל טרוניה.
מסיבת הכיתה הראשונה, הבנות באו לבושות במיטב שמלות הפאר לפי האופנה הפרזאית האחרונה והבנים שזה לא כבר זיפי זקן צומחים על לחיהם נראו לבושים מכנסי גברדין ופה ושם יכולת להבחין גם בעניבה. והנה מופיעה אור במכנסי חקי פשוטים ומגוהצים וחולצה לבנה מעומלנת. חשבתי כי לא הרגיש את עצמו בנח בחברה כזאת אך עד מהרה התברר לי שטעות גדולה טעיתי. הוא היה כרגיל "מסמר" המסיבה ואף הגדיל הפעם מתמיד. למחרת לא התאפקתי ושאלתיו "אדי, האם הרגשת את עצמך שלא בנח בחברת גנדרנים זו? והוא ענה לי ברצינות גמורה: "להפך דווקא בגלל מכנסי החקי שלי הרגשתי מצוין. אדי לא נכנע מעולם להסכמה הכללית האילמת כל זמן שעניין מסוים היה נתון בגדר סמכותו פעל לפי הרגשתו, אבל מבלי לנסות אפילו לדבר על ליבם של אחרים.
היו לו חיים פרטיים תוססים, הדרכה בתנועה, מפורט ובמיוחד כדור סל, בידור וחברה ולא תמיד הספיק לו זמנו להכנת שעורים העבירה בכיתתנו היתה כזאת שאם מישהו לא הכין את שיעוריו נטל מחבר (ובדרך כלל היה זה אדי) את מחברתו בעשר הדקות של ההפסקה היה מעתיק את השעורים מעולם לא ראיתי את אדי עושה זאת אם לא הכין את שיעוריו מחוסר ידיעה מספקת היה מצביע ומודיע על כך למורה ומבקש הסבר נוסף. אם לא הפיק לו זמנו להכנת שיעוריו היה מקדיש את ההפסקות להכנתם אבל אף פעם לא להעתקתם ואוסיף ואדגיש במקצועות "הרציניים" (אדי היה מתייחס למקצועות הראליים כאל רצינים) היה עושה כל מאמץ על מנת להשלים את הכנתך בבית. במקצועות הומנים נהג קצת זלזול שכן ולכן אופיני לאדי שבחר דווקא במגמה ראלית היה כשרון מיוחד לזכר אנשים ולגלות על נקלה את נקודות הטורפה שבהם ובייחוד בלט הסבר בשעה שהיה מחקה לפני חבריו לכתה את אורח הדיבור של מורה איזשהוא.
יום ראשון ללימודים אדי ואני תרים ומסובבים את הספסל שעליו נבלה אדי קובע שבספסל זה יהיה עלינו להקשיב ולא תהיה לנו אפשרות להתעסק בעניינים אחרים. כי אדי ידע להכיר יפה את כל חולשותינו. הוא העדיף לשבת בשנת הלימודים המכרעת בספסל הראשון מאשר לציר (בספסל האחרון) קריקטורות (ותמיד בהצלחה) של המורים אדי היה איש המעש והפעלתנות. מעולם לא ישב בחוסר מעשה, אם היתה שעתו פנויה היה ממלא לסניף לאמון בכדור סל ואם סתם ישב בבית היה נוטל לידיו גליון ניר ומעלה על גביו בכשרון רב רשמים וציורים רבים. עסוק היה בפעולות בתנועה ובהדרכת צעירים ממנו. הוא נחן בכשרון משחק ובחיקוי יוצא מגדר הרגיל. ומכאן הצטינותו הרבה בפנטומימה. הוא היה מופיע בהצגה פעמים רבות אך בכל הופעה יכולת להבחין במשהו חדש מקורי. אני בטוח גם עכשיו כי אף ששהיתי במחיצתו במשך שנות למורינו התיכונים לא מציתי אלא מקצת אישיותו הסוערת של אדי. כי בבחור צעיר היו טמונים כשרונות רבים ומגוונים שאפילו בתוך פרק הזמן שהכרתיו לא יכולתי לעמוד על כולם.
בת צחוק שהיתה נסוחה תמיד על פניו לא נעלמה ברגעים הכרתים ביותר בכל מאורע היה מגלה אף בהרף עין את הצעד המבדח והיה מעלה חיוך על פנים מעוותים מכאב. לפני שנה בהזכרה לא האמנתי כי אני מספיד את אדי. בכל רגע משנפתחה הדלת נדמה היה כי הנה זה אדי המופיע כשבת צחוק חמימה נסוחה על פניו ממהר לתפוס את מקומו בין חברי כיתתו.