את וקסי עוד הכרתי בילדותי בלמדי אתו בבי"ס אחד וכן בתנועת הנוער. וקסי היה נער רגיל ככולם לא התבלט במיוחד.
את אישיותו הצבאית והחברית כאחת ראיתי בצבא אחרי זמן די ניכר שלא ראיתיו. כבר ביום הראשון בבואי למחזור כשעברי הצבאי הוא רק בסיס טירונים, נפגשתי עם וקסי שאמר לי שמוינתי לפלוגתו. וקסי התבגר בצבא, הצבא הפכו לאדם היודע מה עומד לפניו בתור מפקד, על אחת כמה וכמה מפקד פלוגה בגדוד קרבי.
וקסי שש לקרב כי אהב להכות באויב כשהגיע לו ורצה לראות את הפלוגה מוכיחה את פרי אמוניו.
ידוע שכל חייל יש בו פחד מסוים לפני צאתו לפעולה מעבר לקוי האויב, וקסי לא ידע פחד מהו, נוכחתי בזאת בפעולות שעברתי תחת פיקודו. זוכרני בפעולה "חוסאן" כאשר שלשה מהפלוגה נפלו והם היו הראשונים שהפלוגה אבדה, הוא שמר על קור רוחו כי ידע שהתפקיד לא תם ואת הכוח צריך לחסום במידה ויבוא והמשיך לפקד עד חזרנו לקוי ישראל.
את כושר פיקודו הצבאי הוכיח וקסי בפעולת קלקיליה כשהפלוגה קבלה את התפקיד הקשה לחדור ולהשתלט על המטרה. כל זמן הקרב שמעת את קולו של וקסי מחלק פקודות כאילו הוא נמצא באימון רגיל וכששמעת את הפקודה מפיו ידעת שהעבודה מתבצעת כפי שנקבעה.
וקסי השתדל להיות קרוב לחייליו ולא שמר על דיסטנס בין חיילי הפלוגה מה שנהוג בטירונות, כי ידע שכל חייל בפלוגה בגדוד קרבי כשהוא מבצע הוא כמפקד.
וקסי ידע לשמוח עם הפלוגה ולעודד אותה אחרי אמונים מפרכים וחי את הווי הפלוגה שהיה מיוחד במינו.
הדבר היקר לו ביותר היו חיילי הפלוגה ומשפחתם השכולה אשר היה בין הראשונים שבאו לנחם כל משפחה של חייל מהפלוגה שנפל.
הגיע מבצע סיני, הגענו למקום הריכוז של הכח בלי ידיעה ברורה מה עלול להתחולל, אולם ידענו שמשהו רציני יתחולל בקרוב. וקסי תבור מ"פ ידע אולם לא ספר עד שנתנה הרשות והפקודה לספר.
על פניו הרציניים נראה התפקיד והמבצע שעומד להיעשות. זמן קצר לפני היציאה כשהפלוגה יושבת סביב מדורה ספר וקסי מה שעומד להתחולל והעמיד את הפלוגה על רצינות וקשי המבצע אשר לא יהיה כפעולות הקודמות והקצרות.
למחרת זזנו לכוון מדבר סיני. זזנו במטרה להתחבר עם הכוח שצנח בצומת המיתלה. כבשנו בלי קושי רב את קונטילה, חמד ונחל והתחברנו אחרי 48 שעות עם צונחי סיני.
על הפלוגה הוטל להיות פלוגת החוד שתפרוץ את מעבר המיטלה.