"כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו", ציטט אחד ממוריו של שלום, ממקורות חז"ל אחר נפילתו. כשהוא בא לנתח את הסיבות לאהדה הגדולה שהייתה לשלום קובע מורה. אין ספק שזה היה משום פיקחותו העצומה... כל תנועה אצלו הייתה מחושבת היטב... התנהגותו הייתה מעל ומעבר לגילו... הייתה לו חוכמת חיים בלתי רגילה".
כדי לא להישמע מפריז מגלה מורו: "זכורני שבמבחן פסיכוטכני שערכה עירית רמת גן לכל בני אותו גיל בעיר היה שלום אחד משלושת הראשונים והמומחים התרשמו מתפיסתו העמוקה ומבהירות הבנתו".
מפקדו בצה"ל גילה בו תכונות אופי אחרות: "הכרתי בו אדם שקט, מסור, דבק במשימות שהוטלו עליו וישר מאין כמוהו. כל משימה שהוטלה עליו ולו גם הקשה ביותר, קיבל באהבה וללא טרוניות".
"באיזשהו מקום", אומרת אחותו, "חיפה ההומור שכה אפיין אותו על רצינותו. הוא היה בעל רמה גבוהה וקנה מקומו בחברה גם בגלל הצד הרציני שבו".
"בימים הראשונים להיכרותנו", מספר אחד מחבריו הקצינים, "נראה לי ביישן, שתקן ונחבא אל הכלים. אך עד מהרה גילית שלום נוסף - בחור פתוח, ומבריק מבחינת אמרות הכנף. אחת התכונות הבולטות והחיוניות אצלו הייתה העובדה שיכול לתת את דעתו על תופעה מסוימת בצורה הומוריסטית".
גם חבריו בתנועה זוכרים את אותו הומור דק. "הוא אהב להשתולל אך לא היה פרא". באחת המסיבות לקח אקורדיון וניגן זמן רב שירים של נער בתחילת לימודי המוסיקה שלו. ושקצה נפשם של החבר'ה וביקשו, "נו שלום מספיק עם זה", החל מנגן צ'ארדש. אז גילו לראשונה כי הוא שולט גם בנגינה באקורדיון.
שלום לא אהב משמעת, למעשה היה ממושמע, אך לא אהב שיכפו עליו. הוא היה מודע לאופיו זה ובשירותו הצבאי ניסה כל העת שלא להיכנס לעימות בנושא משמעת. לחבר שהיה קרוב אליו באופיו אף נתן הנחיות כיצד לא להיכשל "היתקלויות משמעת".
חבר זה, וחברים רבים אחרים, חשו אצלו באותה התייחסות כפולה שהייתה כה דומיננטית בעולמו. מחד הם "פחדו" ממנו: פחדו מדעתו שהייתה קובעת. מאידך הוא היה מרכזי בחברתו.
אחד האנשים אף הרחיק לכת ואמר, שהיה תלוי בשלום בשהותם בחברה ועתה אינו יודע מה יעשה.
נקודה בולטת נוספת באופיו של שלום הייתה אהבה לבעלי חיים. שהיה מוצא ציפור פצועה, הביאה לביתו, ריפא אותה, צילמה ושילחה לחופשי. הוא גם אהב לקרוא והרבה: ספרות יפה, אנציקלופדיות וחוברות כיס.
"כשהיה בגיל צעיר הייתה הספרנית בודקת ובוחנת אותו, משום שלא האמינה כי הוא קורא כל כך מהר", מספרים הוריו.
גם במשחק השח מט הרבה לעסוק וכשלא היה לו עם מי לשחק התמודד עם ... עצמו. משום מה תמיד ניצחה יד ימין...
הוריו זוכרים אותו כילד טוב בבית, עוזר ומתעניין. ילד שכל הורה מתפאר בו. וכך גם היו גם נוהגים עימו.
שלום שהיה מודע לכך, העיר פעם בהומור: "כשאני בא הבית "ילד". בסוללה אני "האבא".