בשרונה פעל כוח משותף שהורכב מפלוגה ה' של הגדוד השני, בצירוף רביזיוניסטים ואנשי חי"ש מתל-אביב. בראש הכוח עמד דני מס, מפקד פלוגה ה', (לימים, במלחמת העצמאות, מפקדה של 'שיירת הל"ה' אשר נפלה כולה בדרכה לגוש-עציון הנצור). סניף ה'הגנה' בתל-אביב סיפק את הנשק לפעולה. הנשק שהוצא מהסליק, הגיע באיחור, והיה מגורז. נדרש זמן מה להכין אותו לפעולה. כתוצאה מכך הגיע הכוח ליעד באיחור של שעתיים משעת האפס שנקבעה בתוכנית. הידיעות שהגיעו למשטרת שרונה על תקיפת יתר הבסיסים, הכניסו את השוטרים לכוננות מוגברת. הכוח נתגלה בתחילת הפריצה ונפתחה לעברו אש. דני מס החליט לדבוק במשימה, למרות אובדן גורם ההפתעה ועל אף הירי הבריטי, שגרם למותם של שנים מלוחמיו. הגדר נפרצה ומס יצא עם החבלנים במהירות לעבר המשוריינים שבחצר הבניין. כוח החיפוי נסוג עקב צירוף נסיבות מקרי: הבריטים ירו זיקוקים בצבע זהה לזה שנקבע מראש כאות לנסיגה. למרות היעדר חיפוי, המשיכו החבלנים בהתקדמותם ופגעו במשוריינים. בשלב זה נהרג לוחם נוסף ושני נפצע אנושות. הכוח נסוג מהיעד תחת אש כבדה.
הלוחמים שנפלו בפעולה: אריה קסלמן ושרגא הר מאנשי החי"ש בתל-אביב, ועמירם בלינקוב וידידיה אהרון מאנשי ה'רזרבה' של הפלמ"ח. היה זה המבצע הראשון של הפלמ"ח בתקופת 'תנועת המרי' בו נהרגו כמה מלוחמיו. במסע הלווייה לעבר בית-הקברות בנחלת-יצחק בתל-אביב, השתתפו רבבות אנשים. הייתה זו הפגנת הזדהות כואבת של היישוב עם 'תנועת המרי' ופעולותיה.