שלושה מאנשי ניצנים הצליחו בכל זאת להימלט. בעברם דרך הגדר, פגשו את רפי שמאי, סייר מגדוד "53", שנשלח לתפקידי תצפית על האזור שמניצנים מערבה, וחזה מקרוב בקרב. הארבעה התחמקו לחולות שפת הים, התחבאו בחורשת דקלים בלילה והצליחו להגיע למטה גדוד "53" עם שחר ה- 8.6.
דיווח הסייר רפאל שמאי:
"בליל ה-6.7 ליוני יצאנו, שני סיירים, יונה ואני, לניצנים לבצע תצפית על שפת הים, לבדוק תנועת אויב לאשדוד, בדרך הים. הגענו לניצנים בשעה 00:15. מסרתי פקודת מבצע לאברהם שורצשטיין. ב- 04:45 יצאנו לתפקידנו ותפסנו עמדת תצפית על גבעה קרובה לשפת הים. ב- 07:15 ראיתי שני ערבים מתקדמים לפי העקבות שהשארנו בחול הלח. חיכינו עד שיתקרבו יותר, כדי שנוכל לפגוע בהם. אולם לפתע הופיעו עוד שני ערבים מימיננו ועוד ארבעה משמאלנו. נמצאנו בכעין מלכודת. השארנו ילקוטינו ונמלטנו תוך חיפוי הדדי אחד על השני. כשכלו כוחותי, עמדתי מעט להינפש והנה השיג אותנו חייל ערבי. כרעתי ברך, כיונתי יפה ופגעתי ישר במצחו. הוא זרק את נשקו ונפל אחורנית. אז ראיתי כי מתקרבים אלי שלושה נוספים. חיפשתי את יונה, צעקתי בקול, אך איבדתי את עקבותיו. כשהתחלתי להתקרב לניצנים נתקלתי בערבי נוסף שירה בי אך החטיא. יריתי ופגעתי בו. כשהגעתי למרחק של כ- 100 מטר מניצנים התחילו לפתע, לירות עלי בברן.
סתתרתי בפרדס הסמוך. כל אותו זמן הותקפה ניצנים מצד מערב.
בערך בשעה 10:00 התחילה הרעשה כבדה של סוללת תותחים, שהרעישה באופן שיטתי ומדוייק את כל השטח. בשעה 10:30 בערך התחילה הרעשה אווירית ע"י שני אווירונים.
בשעה 13:30 ראיתי שני טנקים, שהסתובבו ליד הלולים ובריכות המים, מכוונים את תותחיהם לעבר העמדות ויורים עליהן. המצרים תפשו את כל העמדות הצפוניות והמזרחיות. בשעה 14:30 ראיתי מעל עמדה שליד הבית הערבי, שתי בחורות ושני בחורים שהרימו דגלים לבנים כאות לכניעה. לעומת זאת ראיתי כיצד יצאה מהבית כיתה, כ- 12 איש, וקפצה לפרדס. בתוך הפרדס היה כוח אויב. אחריה התכוננו לצאת עוד שתי כיתות אך מיד חזרו, כי ניתכה עליהם אש איומה. רצתי אל העמדה הקרובה, ממנה יצאו שלושה בחורים, חייל מגדוד "8" ששמו אליהו ושני חברי קיבוץ שאחד מהם שמו קובה. לאחרון היה סטן ושלוש מחסניות, ולאליהו - 2 רימונים. נתתי לחבר הקיבוץ השני רימון אחד משלי ולי השארתי רובה ו- 70 כדורים. ברחנו לכיוון הים. הסתתרנו בחורשת דקלים עד שעה 22:30 ואז יצאנו לעבר כוחותינו. הגענו לניצנים ומשם המשכנו לבאר טוביה. בדרך לא פגשנו בכוח אויב, אבל ברור היה שהאויב נמצא בניצנים כי במשך כל הלילה ירו מניצנים ברובים ומכונות ירייה. עם שחר הגענו לבאר טוביה.