לא ידעתי כי בוגר הוא, הכרתיו כילד-חמד, טוב-לב, עם בת-צחוקו על שפתיו. כעת הופיע לפני בפעם הראשונה - גדול, מבוגר, תובע בתוקף את זכותו למלא את חובתו לעמו בשלמות ללא סייג. שאלת גיוסו ושל עוד שניים מבנינו הצעירים, הועמדה לדיון בהנהלה ובאסיפה הכללית, אך תביעותיהם נידחו. השיחה האחרונה בינינו, לפני נסיעתו, ארכה מספר שעות. הסברתי לו כמיטב יכולתי את המצב והוכחתי לו כי אצלנו מתגייס הקיבוץ ככלל ולא כפרט. משקנו נתן את כל בניו לגיוס ומילא את חובתו בכל המסגרות והחטיבות מעל המכסות והאחוזים. גם קיום המשק, חוליה חשובה במערכה שלנו. עליו איפוא, להישאר ולהמשיך בעבודה בענף שלו. החזית עצמה, נמצאת על ידינו, וגם כאן יוכל למלא את חובתו במערכה בכל פעם, לכשיידרש. נתן לא קיבל את דברי והסביר: אמנם חבר משק קיבוצי אני, אבל מצפוני האישי, אינו נותן לי לשבת בבית, אינני יכול ללכת עתה אחרי הצאן, בזמן שהנני מרגיש, כי אני כל כך נחוץ שם. - ומצפוני הורה לו לעשות מה שחשב. במקום שאשכנע אותה הוא השפיע עלי ברצונו החזק ובעמדתו האיתנה.
לאחר השיחה הזאת יצא מיד לדרך. כעת ידוע שבעברו את תל-אביב, לא נשאר שם אפילו ללון לילה אחד ומיהר לבסיסו בצרפנד, למען לא לבזבז אף רגע לריק והצטרף לחבריו בפלמ"ח, בגדוד הראשון, בו משרתים רוב בנינו. ביום א', שמונה ימים לאחר בואו, נפל בקרב, במערכה הכבדה שהתנהלה בסביבת מודיעין, בהרי יהודה.
להוריו ולנו אבד בן יקר וחבר מסור, ולעמנו חייל נאמן ואמיץ.
מ. ש.
מתוך הספר 'לדמותם קובץ זכרון לבני תל יוסף וחבריה לעולים והחניכים שנפלו במלחמת העצמאות תש"ח-ט' - בהוצאת הקיבוץ המאוחד - תל יוסף תש"י.