הכרתי את חיליק והוא אז כבן שלוש-עשרה שנה. כשנכנסתי בפעם הרשונה לכיתה, בלטו פניו הגלויים, כשחיוך רחב לב נסוך עליהם. בעיניו הערות ניצוצות של פקחות ושובבות המתלקחים על כל ברק של מחשבה. הרבה מעשי קונדס נזקפו על חשבונו, אבל בכולם היה מן המעוף ונעשו על מנת שלא להרע. שופע חיים ועליזות היה ורצה רק לגרום הנאה לחבריו
גלוי לב ומודה על האמת. האמת כאילו טבועה היתה בדמו. תמיד מצא ענין בלימודים ובויכוח היה ער ומקורי, בעבודה - אחראי וזריז. תכונותיו אלה עשוהו חביב על כולם. במחיצתו הכל התרונן בחדות חיים.
וכזה הלך, כשהמולדת קראה לו. אף פעם לא התנכר לאמת ולחובה. הוא אהב את מולדתו ואהב את הזולת. "קשה להרוג" אמר, לאחר שנלחם בעמק הירדן. המות נראה לו איום ואכזרי. אבל הוא חשב על מות הזולת, ולא על זה האורב לו עצמו. והמות מצא אותו, הטוב המסור, שופע החיים.
שרה לוין (מורתו)
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.