ב-8 ביולי 1948 יצאנו למבצע דני. תפקיד הגדוד היה לכתר את רמלה ולוד ולסגור על ידי כבוש הכפרים שמסביב. הפעולה בוצעה לפי התכנית וכמעט בלי אבדות. מצב הרוח של החברה היה מרומם. ביום האחרון לקרבות, ערב ההפוגה, הוטל על פלוגתנו לתפוש משלט החולש על הצטלבות הכבישים לטרון - בית נבאללה ולעכב כל כוח שינסה לעבור בכביש. יצאנו בלילה לעבר הכפר שילטא. כבשנו את הכפר ושם השארנו כוח, הפלוגה המשיכה בכיוון הכביש. באשמורת האחרונה של הלילה הגענו למשלט והחלה ההתחפרות. נודע על כוח של הלגיון שחונה בסביבה והוא הטריד באש וברקטות. כשהאיר היום נתגלה על הכביש טור משורין של הלגיון וחיל רגלים רב המוכן לנוע לעבר בית נבאללה. פתחנו באש מקלעים, מכונת יריה ומרגמה. הטור החל לסגת תוך אבדות והתארגן להתקפה. הלגיון החל בהפגזה כבדה ויחד עם ההפגזה החלו להסתער מאות ערבים כפריים מכפרי הסביבה. יחד אתם החל הלגיון להסתער וניסה לכתר את המשלט. הכפריים הסתערו מספר פעמים ונסוגו תוך אבדות רבות. הלגיון עלה עם המשורינים והצליח לכתר את המשלט. נתקבלה פקודת נסיגה. בשעת הסתערות הכפריים פגע צרור בבטנו של מיכאל והוא נהרג במקום. לאחר מספר רגעים נפגע אריה אמני מפגז ברגליו. לעזרתו חשו שלום הופמן ויעקב איפרמן ובשאתם אותו נפגעו שלשתם מפגז ונהרגו. בתחילת הנסיגה נפצע חיליק. אפרים וזהר שעברו במקום, לקחו את חיליק לנקודת אסוף הפצועים. בדרך פגע פגז בהם ושלשתם נהרגו. בהמשך הנסיגה נפגעו דן ויעקב אלטשטיין מאש קטלנית שבאה במפתיע ונהרגו במקום. מספר חברים מועט, ביניהם פצועים, הצליחו להגיע לכפרים שילטא ובורג שהיו בידינו.