היתכן אפרים שיותר לא נראך? היתכן שיותר לא תחייך יותר לא תשלח את אמרותיך המבדחות? מאז אותו יום הדמים לא משה מנגד עיני תמונתו של אפרים. רואה אני אותו כשהוא צועד בחשיבות ותחת בית שחיו ספריו ומחברותיו, צועד הוא לבית הספר. אפרים אהב את הלימודים, ובכל עת פנויה היה יושב לסדר ולהעתיק את המחברות. לפנות ערב היה אפרים לובש צורה אחרת. הוא היה דוהר בשטף אל מגרש הספורט לשחק בכדורעף לקפץ ולדלג. תמיד היה פועם וגועש מלא מרץ ויזמה. אפרים בא אלינו אחרי סיימו את חוק לימודיו בשפיה. בתחילה היה שקט ומתבודד אך אחרי ימים אחדים השתנה לגמרי. הוא הפך להיות נער חי וער, התערה בתוכנו.
הימים חלפו ונולד הגרעין. אפרים נבחר להיות בועדת התרבות. גם כאן מראה הוא את פעילותו. יש צורך להכין מסיבה והוא עובד וטורח ומכין מסיבה לתפארת. הלימודים מסתיימים. לא ארכו הימים ואנחנו כבר בפלמ"ח. מספר ימי אימונים ואנחנו נלחמים. אפרים מראה כושר קרבי רב ויחס חברי טוב. עוזר לחלש ולפצוע. תמיד היה אומר:"איך אפשר להיות חיל ערבי, הרי תמיד הנו נוחל תבוסות וכשלונות".
אבל אותו חיל ערבי לא החטיא את המטרה ואפרים נפל. גם ברגעיו האחרונים עשה את המוטל עליו. הוא הוביל חבר פצוע, נפגע ונהרג. קשה המכה מנשוא, אפרים לא ישוב עוד. אנו הנשארים נשתדל להגשים את אשר קיווה אפרים להגשים בחייו.
כבוד לזכרו.
ע.
מתוך הספר "לזכר הי"א" , הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח