מוצב הפעמון, שנמצא בקצהו המערבי של הכפר צור-באחר, מול קיבוץ רמת-רחל, היה מוצב גדול דו-פלוגתי, שהשתרע על שטח של כ-300 על 300 מטרים. היו בו כ-35 בונקרים ומערות. הוא היה מוקף בחגורה עבה של שדות מוקשים, שהקיפה אותו מכל עבר, להוציא פתח בצדו המזרחי, שאליו הובילה דרך עפר מהכפר. ביום הקרב היה המוצב מאויש בפלוגת חי"ר מחטיבה 29 הירדנית.
כדי לסייע לצוות הקרב הועברה פלוגת חי"ר מגדוד 62 מהר הרצל לרמת רחל ותפקידה היה לתקוף ולרתק את הפעמון מחזיתו. תוכניתם של אשר ויוסי היתה לתקוף את הפעמון מעורפו. התקיפה תיעשה מכיוון מזרח, דרך הכפר צור-באחר כשהכוח יעלה למוצב בכביש פנימי העובר בכפר מכביש בית-לחם - ירושלים לכיוון מערב. מחלקת טנקים תנוע בראש ואחריה כל הזחלמ"ים של הסיירת ובמאסף מחלקת טנקים נוספת. מחלקת הטנקים שבמאסף עתידה לחסום את המשך הכביש לכיוון בית-לחם. למחלקה זו צורפו שני ג'יפי תול"ר של הסיירת. כמו-כן הוחלט להציב על מוצב "הנקניק" את ג'יפי הסיור כרתק-אש לכוח העולה על "הפעמון".
בתדרוך לאנשי הסיירת ניתנה הוראה לשני הזחלמ"ים של צביקה והצובאי לנוע עם הכוח ולאסוף את הכיתות הללו, שימתינו בשוליים המזרחיים של מוצב "הנקניק". יוסי נתן הוראה לתקיפת "הפעמון" בתעלה הצפונית מתוך מחשבה, שפלוגת החי"ר המתקיפה מכיוון רמת רחל תתקוף את חזית המוצב ואת צדו הדרומי. מאחר שמפקד מחלקת הג'יפים נמצא אותה עת על "הנקניק", נתמנה מיכאל כמפקד כוח-הרתק. האישור לתקיפת "הפעמון" ניתן לאחר לבטים רבים. רק בשעה 18:20, לערך. ניתנה הוראה "נוע!" הכוח החל לנוע, כמתוכנן, דרך השער המזרחי של הארמון, כשהוא ממטיר אש על כל המבנים, העמדות והמטרות המזדמנות בשטח מהארמון עד צור באחר. הזחלמ"ים של כיתות הצובאי וצביקה התקלקלו, ועצרו האחד בשטח הארמון והשני ליד השער המזרחי, כך שאיסוף שתי כיתות אלה מ"הנקניק" לא בוצע. מחלקת הטנקים, שנעה בראש הכוח, פתחה בטעות באש על "הנקניק" ועל הבית מעבר לכביש, בו שהתה חולית תצפית של הסיירת. למרבה המזל זיהה קמרה את אנשינו על המוצב ונתן הוראת "חדל".
שבעה ג'יפי סיור ושני תולר"ים של הסיירת, שנעו כמתוכנן אחרי הכוח, עלו על מוצב "הנקניק" ופוזרו לעמדות אש על-ידי יורם. כוח זה הצטרף לאש, שכבר ניתכה על צור באחר ו"הפעמון" ועד מהרה מצא את עצמו נתון להפגזה, שניתכה על "הנקניק", שכתוצאה ממנה נפצע קשה מיכאל, וכמו-כן נורתה על המוצב אש לא-יעילה מכיוון מזרח.
תוך כדי תנועה לעבר היעד התהפך אחד הטנקים. אחד מאנשי הצוות נהרג והשאר נפצעו קל. הכוח המוביל פנה לעבר "הפעמון" בכביש פנימי, שהוליך מהכביש הראשי. הכוח זה כלל את שני טנקי החוד שנותרו, זחל"מ הפיקוד של אשר וקמרה ושני זחלמי"ם של הסיירת. הזחל"מ השלישי של הסיירת נפגע בדרך ונדחף בפיגור זמן עד למבואות הכפר. במקום זה נחסמה דרכם של שלושת הזחלמי"ם האחרונים של הסיירת על-ידי טנקים מהמאסף, שהתמקמו לחסימה.
הכוח נעצר בפאת היעד בשעה 18:40. הטנקים ירו לעבר העמדה המרכזית במוצב ופיצחו אותה. יוסי ירד מהזחל"מ, מצא מעבר וזירז את אנשי הזחלמי"ם לרדת בעקבותיו והנהיגם לקרב כשהוא נע בראש הכוח. יוסי נע עד לקצה התעלה, שולח לקרוא למוני ולאנשיו להצטרף אליו וממשיך כשהוא נאלץ לעבור בשטח חשוף על גב היעד.
כמה דקות לאחר מכן, שלח אשר חוליה מאנשי מוני שהשתהו, לעבר התעלה המערבית. מאיר, אחד מאנשי חוליה זו, נפצע.
יוסי המשיך בראש הכוח עד ל"פעמון" עצמו. שני הטנקים וזחל"מ הפיקוד של אשר וקמרה התקדמו והגיעו על גב היעד עד ל"פעמון". הכוח כלל כ-20 לוחמים. חוליה של חיילים ירדניים התקיפה את זחל"מ הפיקוד מטווח 20 מ'. אשר ירה בהם תחילה במקלע, אך המירו בעוזי וחיסל שלושה ירדנים. יוסי פיצל את הכוח; כוח אחד בפיקוד מוני לתעלה המערבית ההיקפית והכוח האחר בראשות דורון לתעלה הדרומית. זרח אפשטיין וחברו יעקב שטייף טיהרו את התעלה הדרומית, שאורכה כ-120 מ' תוך חיסול 7-6 עמדות. יהושע וולצר, שהיה בכוח הנע בתעלה המערבית, נפגע תוך כדי טיהור עמדה ונהרג.
במקביל הושלם טיהור קטעים נוספים. גם המג"ד אשר השתתף בלחימה בתעלות. הוא הסתער כשבעקבותיו נעים כמה סיירים. במהלך הטיהור נפצע ברסיסי רימון בידו.
החשכה ירדה בינתיים והפריעה להתמצאות בשטח. הכוח היה מפוזר מאוד וחסרה לו תחמושת. בשלב זה נוצר קשר עם הכוח שברמת רחל, שביקש לסמן לו היכן לבצע פריצות בשדות המוקשים. המג"ד הודיע על כך לאנשיו וביקש מהם להיזהר ולא לפתוח באש על הכוח המתקרב. בינתיים הגיעו לגב המוצב גם אנשי הזחל"מ של גרשון. אשר החל לכנס את כל הלוחמים אל ראש המוצב. שניים מלוחמי הסיירת, דניאל אשורי ומנחם שרגא, יצאו להביא את גופתו של וולצר. הם נתקלו בכוח ירדני, שכלל כששה חיילים והסתתר בבונקר צדדי. השניים נהרגו, והירדנים המשיכו בפריצתם הנואשת החוצה. המג"ד, שהיה בטוח שאלה חיילינו המגיעים מרמת-רחל, יצא מיד לעבר מקור האש וניסה להפסיק את הירי בצעקות. הוא נפעע בשלישית, אך בקופצו לאחור הספיק לקרוא ללוחמיו והורה להם לפתוח מיד באש. הירדנים הצליחו להרוג את ראובן חדד - קצין התותחנים, ואת הקשר איש הסיירת גדעון הלב"ץ, שהיו בחוליית הפיקוד של המג"ד. המ"פ יוסי וזרח הסתערו על הירדנים והפיצו אותם. החל קרב מבולבל על גב היעד. נזרקו רימונים והוחלפה אש כששני הצדדים מתקשים להבחין זה בזה.
יוסי הורה לירות רק כשברור, לפי צורת כובע הפלדה המעוגל, שאלו חיילים ירדניים, ובמקרה ויש חשש - לתת להם להימלט. בתוך זמן קצר השתלטו הסיירים על המהומה, ופגעו במרבית חיילי האויב. הכוח נערך להגנה הקפית על גב היעד בין שני הטנקים, מתוך חשש להתקפת נגד נוספת. מצבו היה קשה כיוון שתחמושתו אזלה כמעט לחלוטין. בשלב זה נתקלו אנשי שני הזחלמי"ם, שנתקעו בכפר בירדנים הבורחים. הם פתחו עליהם בירי וזינבו בהם. הירי היה מבוקר ובוצע רק לאחר שהתברר בודאות, שאלה הם חיילי האויב. בתום ההיתקלות המשיך הכוח והצטרף אל הכוח העיקרי הערוך על גב היעד.
בקרב על מוצב הפעמון וצור-באחר נהרגו ששה לוחמים וכמה נפצעו. מיכאל, מפקד הרתק על מוצב הנקניק, נפצע קשה. 35 ירדנים נהרגו בקרב ואחד נשבה. חיילים רבים הצליחו לחמוק בשל החשכה, שמנעה אפשרות לזיהוי ברור של הלוחמים.
עם כיבוש צור-באחר והפעמון נותקה ירושלים המזרחית מכיוון דרום.