"...לשמוליק היה סגנון דיבור מיוחד, אולי של משורר... בתחילה החבר'ה לא הבינו מה קורה, אך במשך הזמן נדבק סגנונו גם בנו, ולא פעם היה אחד מהחבר'ה מקיפים את שמוליק ומתגלגלים מצחוק לשמע בדיחותיו וסיפוריו. לחבר'ה קרא תמיד בשמות מצחיקים. כששמוליק נעדר יום יומיים, הורגש חסרונו מאוד, כי הצליח תמיד להחדיר אווירה חמה גם בזמנים קשים. מעולם לא למד מוסיקה, אך התברך בחוש מוסיקלי מפותח. לא פעם יכולנו לראותו יושב ליד הפסנתר, או לוקח לידיו גיטרה ופורט להנאתו".