יומיים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, עדיין שהו רוני וחבריו ליחידת הצנחנים בהמתנה, הרחק הרחק מאיזורי הקרבות. היה זה אותו שלב של הלחימה, שעיקר המעמסה בו נפלה על אנשי השיריון. כעבור יומיים, עם התבהרות אופי הקרב באיזור המצרי, הועברה יחידת הצנחנים של רוני לקרבת התעלה. אנשי היחידה שרשמו לעצמם בעבר פרק מפואר בהיסטורית המלחמות של עם ישראל, עסקו ימים ארוכים בעיקר בבלימה ובמרדפים אחרי אנשי קומנדו מצריים וכן בסיוע לכוחות החי"ר הסדירים, בפריצה על מוצב החוף, "בודפסט".
במקביל נמצאו חיילי היחידה בכוננות לקראת צליחת התעלה. באחד מרגעי הכוננות, בעת שנקראו לסייע בחציית התעלה, נשארו רוני וחבריו ללא כלי רכב. הם נטלו ג'יפ שלל והחלו דוהרים אחר הגדוד לכיוון טסה. "כדאי בכלל לצאת למלחמה בג'יפ?" שאל חברו לרכב. "יהיה בסדר", ענה רוני, "אל תדאג. אתה איתי".
לאחר שכוחות צה"ל חצו את התעלה והתבססו ממערבה, דילג כוח הצנחנים של רוני ב 24.10, באמצעות הליקופטרים ונע לקראת הכניסה לעיר סואץ. "לקחנו כמה נגמ"שים מצריים", סיפר אחד ממשתתפי הקרב. "נענו כשארבעה מנגמ"שי היחידה - בחוד. בדרך לעיר עלינו על מארב נ"ט ומסביבנו החלו לעוף "סאגרים". ברכב שלי היו שני פצועים ובמקביל ראיתי פגיעה בנגמ"ש של רוני, אך למזלם לא נפגע איש".
עם הגיעם לתאג"ד לבדיקות, יצא רוני אל חברו הטוב, ואמר: "נדמה לי, שבשבילי המלחמה נסתיימה".
אמר ועלה על רכב אחר.
מפקד הפלוגה ששהה באותו איזור ואשר נותר ללא נגמ"ש, הצטרף לנגמ"ש של רוני, עימו שהה בהמשך.
באותו יום קיבל המ"פ פקודה לצאת עם הדרגים ולהצטרף לגדוד, אחר הכוחות הנעים לסואץ. "הם נעו אחרי היחידה והיוו את זנב הטור המשוריין שנכנס לעיר", מספר אחד הצנחנים.
ביומה האחרון של המלחמה, לאחר שעות אין ספור של שהייה במחיצת המוות והסכנות, כאשר מאחוריו ימי אימה במדבר, על המים וביבשה, באחד העיקולים בכניסה לעיר סואץ, נפגע הנגמ"ש בו לחם. רוני היה בין הנופלים.