בשעה שירדו לוחמי הסיירת דרומה, דומה היה כי הם עומדים בפני קרב גדול, בלא שידעו מה צפוי להם. עשרות החיילים ששיננו את הרגלי ההסתערות על היעד, מרדפים ושאר סוגי לחימות חי"ר, התרגלו לחשוב על תרגילים במושגים רחוקים של קרב.
בשבת, כשירדו לסיני, החלו להרגיש כיצד הכול הולך ומתרגם אצלם למושגם מציאותיים.
בשטח הסובב אותם התנהלו מרדפים אחרי אנשי קומנדו מצריים.
בהגיעם לבלוזה, התברר כי מיכלית הדלק של היחידה נתקעה על הכביש עקב מארב קומנדו מצרי, אשר פגע בכוח האספקה של הסיירת.
"יש לשוב לרומני על מנת לתדלק את הג'יפים", כיוון שהסיירת, נאמר למפקדי הסיירת, עומדת בפני משימה חשובה: פריצת הדרך לכוון מוצב "בודפשט", מוצב החוף נצור. כוח הסיירת החל דוהר על כביש בלוזה לכוון רומני. עשרה ק"מ מהיעד, החלה הפגזה ממארב מצרי על כוח אנשי הסיור.
דב היה באחד הג'יפים האחרונים של הכוח, ירד מהרכב עם חבריו לכלי ואנשי ג'יפ נוסף ועם שניים מקציני היחידה "עלו" על מארב.
מקום ההתמקמות של כוח האויב היה מוסתר מעיניהם. הם לא ידעו את גודלו ואת מיקומו. בעוד הסיירים מתקדמים אט-אט ומחליפים אש עם הגבעה שמולם , הצטרפו אליהם שני טנקים, כשאנשי הסיירת רצים ביניהם לעבר המארב.
הם הגיעו למדרון תלול, שבו נעצרו הטנקים ללא יכולת להמשיך. המט"קים החליטו להגיע עם הטנקים מן האגף.
במקביל הסתער כוח הסיירת, ביוזמתו על המארב המצרי. "מרגע שהטנקים עזבו את הכוח וזה הסתער לבדו, אבד למעשה קשר העין בין חייל וחייל וכל אחד מהם תמרן כפי שלמד לעשות זאת באימונים", נזכר אחד המפקדים. לוחמי צה"ל המעולים שיפרו עמדות , באופן עצמאי, וכך גם הסתערו.
כשהגיע הכוח המסתער לראש הגבעה וחיסל את אנשי הקומנדו, כונסו על חיילי היחידה והתברר כי דב נהרג במהלך הפעולה.