שכול: צער, יגון, דאגה
דאגה על דאגה תכפיל את דאגותינו.
להנות מכל רגע, נקודות למחשבה.
לימים הבנתי שאין זמן לחכות ולתת שהזמן ישנה את הדברים, אלא אני בעצמי צריך להשתדל לשנות אותם. לכל אדם יש רגעים רבים בחיים שהם מאד מהנים, ולדאבון לב, הרוב אינם מצליחים להנות מהרגע.
הבנתי שהסיבה העיקרית לכך היא שקשה לנו להתרכז בהווה. אף שהחיים האמיתיים מתרחשים בהווה, קשה לאדם לחוות ולהנות מפני שהוא חושב על מה שהיה או על מה שעתיד להיות.
מסקנה: אם אזכר תמיד במה שקרה בעבר - רק על דרור, בני האהוב, שהלך ללא שוב, אפספס את כל החיים שעוברים עליי בהווה. כל תפיסת המציאות נובעת מהזיכרונות שיש לי מן העבר וזה מה שמקשה עליי להתרכז בהווה ולהנות מהרגע, גם אם בהווה הכול טוב.
הטרגדיה של החיים היא שאנו נעשים זקנים מוקדם מדי וחכמים מאוחר מדי. לצער לב, אנו מגלים את הערכים היקרים ביותר רק לאחר שאיבדנו אותם: הנעורים והבריאות. השנים מקמטות את העור, אך היגון והצער מקמט את הנפש.
המעלה בחוכמה היא שנקנתה מניסיון: אנו לומדים מעט מן הניצחון והרבה מהכישלון. מתוך הקשיים אנו צומחים, מהכאב ומהצער מחכימים ומההתמודדות גדלים.
ככתוב: "אשר יכאיב יורה דעת".
באמצעות חשיבה חיובית אנו בהחלט יכולים לבנות את חיינו, לצמצם ולהפחית דאגות, תרעומת ומרמור על עצמנו ועל חיינו, שיגרמו לנו רוב הזמן צער וחוסר סיפוק, אם רק נדע לעבוד, להשקיע ולהתאמץ. מכאן גם נבין ששמחת החיים בידינו.
נשנה כיוון... השמחה היא בת זוגו של הלב השבור, השמחה היא הכנפיים שלנו. המילה "שמחה" מורכבת מאותן האותיות של המילה "מחשבה", מכאן אנו למדים שדרך המחשבה יכולים אנו להגיע לשמחה. המחשבה היא זרע הפעולה, היא המביאה אותנו לתת טעם לחיינו )הקצרים( למרות כל העצבות, הקשיים והמכשולים שבדרך. והיא גם התנאי להתעלות ולהתפתחות רוחנית. ההחלטה טמונה רק בידינו.
בשארית חיינו צריכים אנו לשמוח, עצם היותנו חיים אותם.
נשמח בחיים כעת, הם קצרים בכדי לחיות אותם מחר.
יחיאל שקלים
אבא של דרור ז"ל