אורי נולד וגדל במושבה הגלילית יסוד-המעלה. דור חמישי לחכם שלמה מזרחי, ממייסדי המושבה. התחנך בבית-הספר המקומי "נחשוני החולה", ואת חוק לימודיו סיים בבית-הספר התיכון "דנציגר" בקרית-שמונה.
כבר מילדות התבלט בכושר מנהיגות, ארגון ואחריות מאין כמוהם, ועקב כך נבחר לעמוד בראש חברת התלמידים.
בתיכון הרבה לעסוק בפעילות חברתית ותרבותית, כשהוא משקיע בהן את התלהבותו ומרצו הבלתי נלאים. לכל מבצע שיזם או התנדב התייחס במחשבה וברצינות, דבק בו בהתמדה, וסחף עמו את חבריו.
אורי ניחן בכושר דיבור שוטף ומשכנע, שקשה היה לעמוד בפניו. כאשר האמין בצדקת דרכו, לא נרתע מאתגרים ומקשיים, ולא נרגע עד שהשיג את יעדו. וכל זאת היה מלווה בחיוך תמידי על שפתיים, בבת-שחוק לבבית, במצב-רוח מרומם, ובמלים מעודדות וחמות.
אורי, איש צעיר ורב-פנים. התעניין בהיסטוריה, אזרחות ופוליטיקה. הדריך נוער ב"מכבי הצעיר", והיה חובב ספורט נלהב. הרבה לעשות סקי, לרכב על סוסים ולטייל. היה מבלה שעות במשחקי טניס-שולחן, והשתתף בנבחרות הכדורסל והכדורעף של המושבה.
אורי המוקף תמיד בחברים. חברות אמיתית הייתה ערך עליון עבורו. תמיד נכון להושיט יד, להקשיב, לעודד ולהעניק מהביטחון העצמי שלו.
אורי המושבניק. ילד של מטעים וטרקטורים, שהחקלאות והמשק בנשמתו. עוזר ומתמצא בכל ענפי המשק, ובעונת הקטיף הבוערת עובד מעלות השחר ועד חשכה. ולא שקט, עד שהפרי עמוס על משאיות בדרכו לשווקים.
אורי ילד של המשפחה. מקרין חום ואהבה לכל בני משפחתו. אוהב להתייעץ ולשתף בכל הקורות אותו.
אהב את המושבה, את אנשיה ואת נופיה. כל תכניותיו לעתיד היו קשורות בה.
עצב וכאב רב היו שזורים במסכת חייו הקצרה של אורי. דודו, סא"ל בשריון, יואב וספי, נפל במלחמת יום-כיפור, בקרבות הבלימה ברמת-הגולן. גם את בן-דודו, בנו של יואב ז"ל, ארנון וספי, לוחם בסיירת צנחנים, שגדל אתו כאח, איבד במלחמת שלום-הגליל. דומה, כי אבדנם של שני יקיריו, העצים את רצונו להמשיך במסורת המשפחה הלוחמת.
בהגיע זמנו של אורי להתגייס לא היה ספק בלבו, שמקומו בסיירת צנחנים.
אורי התגייס לסיירת בנובמבר 1984. עבר את מסלול הלוחם וסיים אותו בהצטיינות. לאחר סיום המסלול, הדריך במשך שלושה חודשים צוות של טירונים בסיירת. בנובמבר 1986 יצא לקורס-קציני חי"ר. שם, ביחד עם חבריו מהסיירת, בלט מעל לכולם, וזכה לעמוד בשורת המצטיינים, כמצטיין פלוגתי.
חזר לסיירת כקצין, לפקד על הצוות אותו הדריך כסמל, והפיח בו רוח חדשה וסוערת, שאפיינה אותו לאורך כל הדרך.
בדרכו האחרונה, הוביל אורי את לוחמיו לפעילות מבצעית, מעבר לקווי רצועת הביטחון בלבנון.
אורי נפגע, כשהוא מודיע בקשר על סיום מוצלח של המשימה.
הובא למנוחות בבית-העלמין ביסוד-המעלה.
*
...אני זוכר, איך בקרב ההוא היה פיצוץ חזק. הייתי בעמדה עם הרופא. ירינו ולחמנו, כשלפתע באה צעקה משמאל: "אורי פצוע, אורי פצוע". צרחתי לרופא: "אורי פצוע!". הרופא לקח את הפק"ל ורץ אליך. אני המשכתי להילחם, כפי שלימדת אותי, כפי שאימנת אותי אז, בגשם. הגיע מסוק וחילץ אותך.
מיד אחרי הקרב שאלתי את החבר'ה: מה המצב? - מילה אחת הספיקה: "בזבל". המבט שהיה להם בעיניים אמר הכל: המצב חמור.
מיד כשהגענו חזרה לבסיס, גדי הודיע: "נהרג לנו קצין - אורי".
אורי, עדיין קשה לי להאמין שאצטרך לכתוב עליך, ולכן כתבתי אליך.
גיל גלוסקינוס, צוות אוגוסט 86'