כל אחד וה-מאיר שלו: מאיר החבר, מאיר החניך, מאיר המדריך, מאיר התלמיד, מאיר החבר לחדר, מאיר החברותא, מאיר הגבאי, מאיר הפעיל, מאיר החייל, מאיר המושך בקשת הכינור, ...לי, מאיר היה אחי הקטן.
מאיר נולד בחנוכה תשל"ה, ו"הנשיא המקריב את קרבנו" באותו היום הוא "נשיא לבני שמעון שלומיאל בן צורישדי". מאיר נהרג ב-ט' בניסן תשנ"ה ו"הנשיא המקריב את קרבנו" באותו היום הוא "נשיא לבני בנימין אבידן בן גדעוני".
מאיר לא היה "כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות". הוא היה חייכן. אצל מאיר השתלבו בהרמוניה נפלאה תכונות אשר אצל אנשים אחרים נראות כניגודים קוטביים. מאיר ידע לשלב רצינות תהומית בהומור, איכפתיות חמה בציניות, אחריות רבה בשובבות ואפילו במוסיקה שילב בין מוסיקה קלאסית, מוסיקת נשמה כליזמרית ומוסיקת רוק. על שילוב ניגודים שכעין אלו כותב הרב קוק זצ"ל בעולת ראיה בבארו מדוע בברכת הדלקת נרות החנוכה אומרים אנו להדליק נר של חנוכה ולא נרות (שהרי אנו מדליקים לפחות שמונה - ללא הידור המצווה) "החנוכה היא מציירת את כל המאורות שצריכים להאיר באומה, אור התורה,
אור הנבואה, אור החכמה, אור הצדק, אור הגבורה, אור החסד, אור האהבה וכיו"ב. אך בטרם הוכרה התכלית העליונה של החיים נראים לנו כל אלה האורות הרבים בפרטיותם כאילו הם דברים נפרדים... ולפעמים הפירודים מביאים ג"כ סכסוכי דעות... ועיקר הברכה היא ברכת השלום, והיא תתקיים בעתיד בהיות ההכרה הברורה לכל כי כל המאורות כולם בכל פרטיותם הכל הם נר אחד..."
זכורות לי שעות רבות של שיחות עם מאיר - על כוס קפה חטוף בארוחות שבת, בטיולים משותפים ובשעות רבות של נסיעות מירושלים לצפת וחזרה. לבטים של אדם איכפתי על בעיות של צדק ומוסר, בעיות במישור הלאומי, החברתי והדתי. אצל מאיר, חגי סגל יכול לדור בכפיפה עם דיוד גרוסמן ושו"ת אינתיפדה של הרב אבינר נח באותו מדף עם עמוס עוז. באופקים פתוחים אסף וכינס, ניפה וצימצם, זיקק וזכיך וזרק את הקליפה המוץ והזג.
מאיר חשב חינוך, נשם חינוך ועסק בחינוך, כיאה ליליד חנוכה שכידוע, הוא גם חג של חינוך, וזאת גם על חשבון נוחיותו וזמנו החופשי. מאיר אף הביע מספר פעמים את רצונו לעסוק בחינוך, כיוון שראה בו את יסודות בנין העם לעתיד. זוכר אני, יום שישי אחד בו ביקש ממני שאקח אותו למושב עלמה, כיון שהוא שובת שם. בדרך הפסטורלית והמשובשת, המתפתלת בין עצים וטרשים, הסביר לי כי הוא פועל במושב במסגרת בני-עקיבא, כדי לעזור בהפצת אור התורה בקרב בני המושב שבמקורם הם ממשפחות דתיות אך בגלל חוסר הידע של הוריהם, הם מאבדים את הדרך...
למאיר היתה פינה חמה בלב לכולם. תמיד זכר ימי הולדת וימי זיכרון ודאג לתת מעט תשומת לב לכולם - במכתב, בשיחת טלפון, בתשורה קטנה. מאיר לקח ברצינות את דבריו של ר' אלעזר בן ערך "לב טוב". טוב ליבו, נכונותו לעזור לכל מי שיכול, משהו ממה שאנו למדים ממידותיו של הקב"ה "מה הוא רחום - אף אתה רחום, מה הוא חנון - אף אתה חנון, מה הוא גומל חסדים - אף אתה גומל חסדים"... ולכל דבר חשוב היה לו זמן. בקיאותו הרבה בתחומים הרבים בהם התעניין הפכה כל שיחה איתו לחויה לימודית מעניינת. על אחריותו ומסירותו של מאיר ניתן לספר שעות על גבי שעות.
כן, היו גם חילוקי דיעות. לעיתים תיאוריות יפות מתנגשות במציאות עגומה, ותקוות מתרסקות אל מימוש קלוקל. אידאליסטים מסוגו של מאיר, לא נוטים לקבל לכתחילה כי לפעמים יש תיאוריות הנכתבות על סמך נסיון ולא שהנסיון מוכיח את התיאוריה. בכל מקרה שכזה, מאיר הציג את עמדותיו וטיעוניו, וכאשר זה לא הפריך את המציאות, נהג להגיד אבל זה לא צודק ש... היה צריך להיות אחרת, או-זה לא הוגן ש...
פעמים רבות ויכוחים מעין אלו הובילו את מאיר לחקור ולדרוש ולחקור עוד ולשאול שאלת חכם... התקשורת העסירה את מאיר מאד. מאיר האמין בתקשורת אלטרנטיבית.
יום לפני כתבי דברים אלה, מצאתי במסכת קידושין אותה למד אצל הרב רייש ז"ל, דף שכותרתו: "גשר עיתון נוער ישראלי". בסגנונו המקיף והמסודר רשם "נקודות" כיצד צריך להראות עיתון כזה.
אני זוכר שפעם סיפר לי בהתלהבות על בית ספר אלטרנטיבי לקולנוע ולתקשורת - "מעלה", ובמשך זמן רב הסביר לי כמה זה חשוב שחבר'ה טובים "משלנו" יעסקו בתקשורת ושתקשורת אלטרנטיבית הינה הבסיס לחברה אלטרנטיבית...
ויש את מאיר של המכתבים והשירים ושל הספרים ושל הפעולות בבני - עקיבא ושל הכינור ושל שיחות הטלפון שהתחילו ב - "אהלן אחי, מה העניינות" ויש את מאיר שמחייך כל זמן שאינו מנגן ויש... ויש מאיר שנרדם עם החומש בידו במוצאי השבת האחרונה שזכיתי לארח אותו בביתי ובעצם זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו בחיים...
אפשר לכתוב על מאיר דפים רבים, אך גם הם יתקשו לקפל אל תוכם יריעה של עשרים שנים וקצת של חיי אדם שצמח בתוכינו אך גדל לידינו, שמפרחיו התבשמו כל הסובבים אותו כל אחד כפי מידתו, אך הוא לא זכה לעשות פירות. כשנגדע, נפל ברעש לארץ וזעו אמות הסיפים אך רק לזמן מועט, וזכרו נותר בליבות אלפי האנשים שהלכו אחרי ארונו - הבוער כלהבה. הנשיא לבנימינים שבחבורה - אבד. מאיר הפך לאחד מקרבנות הנשיאים שלומיאל בן צורישדי ואבידן בן גדעוני שבדם ואש חנכו את משכן השכינה בליבותיהם של ישראל.