את שמוליק אהבתי עוד לפני לידתו. גם כשלא חשתי בטוב חיכינו וציפינו ללידתו. מאיר היה עסוק בלימודים והשלמת התואר באוניברסיטת בר אילן, ואני לא רציתי להתחיל בעבודה עד שאזכה ללדת ולגדל אותו קצת.
שמוליק נולד בכ"ב באלול תשל"ה (29.8.75) ונתקבל בשמחה לקראת השנה החדשה.
מיכלי בת השנתיים התפעלה מן ה"צעצוע" החדש ומהר מאד נרקמו ביניהם יחסי אהבה ומסירות גדולים.
שמוליק עקב אחריה למד ממנה הרבה אך הפגין גם את עצמאותו במשיכתו למשחקי כדור ותמיד מצא את דרכי הביטוי הייחודיות לו. הוא לא מיהר לדבר אך הביע את רצונותיו בקצרה.
כשמלאו לשמוליק שנתיים החל ללכת לגן הילדים ואני חזרתי לעבוד.
כשמלאו לו שלוש שנים עברנו בעקבות השירות הצבאי של מאיר ברפיח (ואח"כ בשבטה), לגור במרכז האזורי בצוחר (מ.א. אשכול), שם רכש אולי את חיבתו היתרה לצמחים, תוך טיפוח הגינה שסביב הבית.
כעבור שנה חזרנו לבת-ים וכאן נקלט בחברת הילדים שבמסגרתה פעל מאז.
לפני שמלאו לו חמש שנים נולד אחיו משה.
פעם הגילים בלט רק בהתחלה, אך בהמשך היו חברים טובים והתייעצו זה עם זה כשכל אחד מנסה לעזור ולהשפיע בתחומים שבהם בלט יתרונו היחסי.
בלימודיו בביה"ס היסודי "תחכמוני" בבת-ים בלט שמוליק בחריצותו ובחתירתו לשלמות.
כלפי חוץ נראה ילד שקט ועדין אך בתוכו סערו מחשבות ורגשות והוא הרבה בפעילות בחוגים (נגינה בחלילית ובאורגן, טיסנאות, טניס, חוג ללימוד טעמי המקרא ועוד).
בחטיבת הביניים עבר עם חבריו ללמוד בישיבת אדר"ת בבת ים וגם שם המשיך לגדול ולהתפתח תוך רצון להצטיין בלימודיו, עזרה לחבריו ומסירות רבה למשפחה.
לקראת המעבר לחטיבה העליונה רצה לשנות ולהרחיב את תחומי התעניינותו, אך לא רצה לעזוב את הבית וכך הגיע לביה"ס הטכנולוגי אמי"ת ליד אוניברסיטת בר אילן.
לאחר תהליך הסתגלות למד להתמודד עם הדרישות החדשות, וגם שם רכש לו חברים מקרוב ומרחוק.
שמוליק אהב לעסוק בעבודות הרכבה עדינות תוך הלחמה ויצירת מוצרים אלקטרוניים, הרכבת פאזלים גדולים, פתרון תשבצים. הוא השתתף בחוגי קיץ לנוער באוניברסיטה ולא החסיר פעולות ב"בני עקיבא".
שמוליק אהב מאד אנשים מבוגרים וילדים ועזר לכל מי שנקרה בדרכו. לא היה ספק אצל מכריו שאם יבקשו ממנו דבר-מה ימלא את בקשתם.
גם בבית ידענו שאם שמוליק נמצא אין דאגה - הוא כבר יעזור וישלים כל מה שצריך. לא היה גם צורך לבקש עזרה - הוא הרי רואה ויודע בעצמו היכן נחוץ "לשים יד" ולהשלים את המלאכה.
שמוליק קרא בתורה באהבה רבה ונהנה מכך ומהדרכת ילדים צעירים ממנו.
כשמלאו לו 16 שנה ויום אחד נולדה אחותו מוריה.
נדיר למצוא יחסים יפים כמו שהיו ביניהם. הוא נשא אותה על כפיים - תרתי משמע.
מיום שנולדה ועד לשבוע האחרון שהיה אתנו - חיפש כיצד יוכל לרצות אותה וליהנות בחברתה והיא ידעה שאין בקשה שהוא לא ייעתר לה.
בין תחביביו ניתן למנות רכיבה על אופניים. גם כאשר נהג במכונית אהב לחזור ולרכב על אופניים. זה היה בעצם חלק מאהבתו הרבה לטיולים בארץ ישראל. שמוליק ניצל כל חופשה לארגן כמה חברים לטיול, ותמיד היה מלא התלהבות לקראת הטיול וגם לאחריו.
עם סיום בחינות הבגרות התלבט לגבי המשך דרכו ולבסוף החליט ללמוד במסגרת ישיבת ההסדר הר-עציון, כאן הרגיש שהגיע אל מחוז חפצו ולמד בשקידה. הוא אהב מאד את הלימוד בחברותא עם בוגרים ממנו ועם צעירים.
את התקופה הראשונה של השרות הצבאי עשה בגולני, למרות הקושי שנתקל בו בהיותו מרכיב משקפי ראיה ושמח בשירותו יחד עם כל חבריו.
בחזרתו לישיבה חש שקט שלא התאים לו ניסה בסופי שבוע להוסיף וללמוד בבית מתמטיקה ומחשבים. הוא הצטרף לאבטחת טיולים, עבר עם חבריו קורס סנפלינג ואף מלא מקום בהוראה לילדים ובהעברת שעור בשבת למבוגרים ונהנה גם מכך.
שמוליק עסק בכתיבת חומר תורני בישיבה וטרח להכין רעיונות ושיחות לפרשת השבוע. הוא שמח לשאת דברי ברכה בשמחות ולהבדיל טרח להכין דברי הספד.
עם התקרב תקופת השירות השניה בחר ללכת לקורס חובשים קרביים ולמד שם בהתלהבות ובהצלחה. בסיום הקורס נשלח לבה"ד 1 ונלווה לחניכי קורס קצינים גם מעבר לחובותיו.
את השירות הצבאי סיים בסוכות תשנ"ז (אוקטובר 96) וכשחזר לישיבה לשיעור ד' התחיל לחשוב על הצפוי לו בעתיד. נרשם לבחינה הפסיכומטרית, ובמקביל התנדב גם במד"א בירושלים ורצה, כמו תמיד, להספיק הרבה ולסיים כל משימה בהצטיינות.
שבוע לפני חג הפסח הספיק להבחן בבחינה הפסיכומטרית ובחג התכונן לטיול.
הוא סיפר לנו ביום הראשון של חג הפסח, תוך טיול ברחובות ירושלים, כשמוריה יושבת על כתפיו, שהוא רוצה ללמוד ביתר עוז בשנה ה', האחרונה בישיבה, ואח"כ יפנה ללימודי מחשבים.
לצער כולנו לא נסתייע בידו ובידינו. בחזרתו מטיול ברמת הגולן בחול המועד פסח נהרג מפליטת כדור.
יהי זכרו ברוך.
חיה קלוגהפט