בננו שמואל ז"ל נקטף מאתנו בעודו צעיר לימים ועליו אומר הנביא: "אל תבכו למת ואל תנודו לו, בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד..." (ירמיהו, כ"ב, י'). אדם שמת תוך כדי הליכה, תוך כדי פריחה - עליו המספד מר ונמהר.
למרות זאת שמוליק הספיק הרבה, הרבה מאד, בחייו הקצרים. שמוליק החזיר את הנשמה שנתן לו הקב"ה כשהיא זכה וטהורה. גם ביומו האחרון, בטבריה, נסע בשעת בוקר מוקדמת לחפש מניין. שמוליק זיכה את הרבים בקריאה בתורה ובמגילות ברמת דייקנות נדירה, נתן שיעורים והשמיע רעיונות בחוגים שונות, התנדב תמיד לעזור ולשמח חלשים ונחשלים, התנדב כחובש במד"א.
שמוליק עסק הרבה בספורט וטייל בכל הזדמנות בשבילי ארץ ישראל שאותה אהב אהבת נפש. איבטח מטיילים ואיפשר להם לנוע בבטחה בכל אתרי הארץ.
שמוליק עסק בכתיבה והשאיר אחריו חומר תורני רב ומגוון. הוא היה איש משפחה לבבי ושמר על קשר חם על כל בני המשפחה. והכל נעשה באוירה טובה ועם חיוך נצחי...
במשנה באבות (ג', א') שנינו: "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דא מאין באת - מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך - למקום עפר רימה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא".
ההספק של אדם בעולם הזה איננו עומד בהכרח ביחס ישר למשך שנות חייו. יכולתו של האדם להספיק ולמלא בתוכן רוחני את פרק הזמן המוקצב לו מיום לידתו ועד יום מותו, עת חוזר הוא למקום עפר, להיות מוכן לתת דין וחשבון לפני הקב"ה - זהו מבחנו האמיתי של כל אדם.
שמוליק עמד ללא ספק במבחן זה. הוא חי כל כך מעט וכל כך הרבה הספיק...