שמוליק
לפעמים נדמה כמו - זה אתה שנשארת כאן ואנחנו הלכנו. אתה נשארת בעולם המוכר, העולם המוכר שאהבנו 22 שנים ואנחנו התחלנו חיים זרים במקום אחר.
לפעמים יש הרגשה שרק אנחנו מתרחקים ממך ולא אתה מאיתנו כאילו אתה בוכה עלינו כעת ולא אנחנו עליך.
לרגע מתגנב הספק אם אתה עוד זוכר אותנו, הרי גדלנו בשנה האחרונה ואפילו לא התעניינת.
עוד כברת דרך נעבור ולא תכיר אותנו כלל.
אז תדע, שהאנשים שאהבת - הם מעדיפים להתבונן בתמונות שלך על הקיר מאשר במראה. מעדיפים לקרוא דברים שאתה כתבת מאשר להמציא רעיונות חדשים.
כי אולי, עמוק בתוכנו, אתה הוא זה שחי
ואנחנו רק אלה שמספידים.
משה קלוגהפט