"נחפזים, יעילים ורציניים עד אימה, נחלצו שריונאי החטיבה אל מול שיטפון השריון הסורי במוצאי יום הכיפורים, כאשר המצב היה כמעט נואש, עקב היווצרות פרצות רחבות ועמוקות לכל אורך חהחזית", נזכר אל"מ ר. "הם מיהרו להצטרף לקרב בעת שמעט הטנקים אשר היו ברמת הגולן נשחקו למול מאות הטנקים הסוריים ששעטו גלים גלים, שדרות שדרות, במגמה לנעוץ טריז בליבו של הגליל", שב ואומר המפקד, בהעלותו את סיפר הקרב של יחידתו, שבמסגרת אחד מכוחות המשנה שלה לחם צביקה.
שריונאי היחידה היוו את התגבורת היחידה, למעשה, בכל מרכז ודרום רמת הגולן, שם התפתח המאמץ העיקרי של הסורים. בלחימתם, בעצם, בלמו את האויב וגישרו על הפער הקריטי שבין פריצת המערך הסדיר לבין הגעת יתרת כוחות השריון של המילואים, שהתחילו לזרום לגיזרת הקרבות רק ביום א'.
גדוד הטנקים של צביקה נתקל בטנקי אויב השועטים לכינרת בציר יהודיה - ביום א' בבוקר. צביקה בהיר גויס עוד קודם לכן. עוד ביום הכיפורים מיהר למקום הריכוז של יחידתו. ביחידת מחסני החירום שלהם הכשירו את הטנקים לפעולה והחלו דוהרים לכיוון הרמה. צביקה היה בקבוצה של תשעה הטנקים הראשונים שיצאו לבלום את הסורים בדרום הרמה.
הם עזבו את בסיסם ב - 4.30 וכעבור שעות מעטות פגשו בסורים.
"כאשר עברנו את הגשר ניתנה לנו פקודה: "היכון לירי", כך שהיינו מוכנים לקרב כבר מהירדן. נסענו עד הכפר קצביה, ועל הכביש, כאשר יצאנו מהכפר נתקלה הפלוגה שהייתה חלוץ - הכוח של אבי - באש עזה של טנקים סורים שהיו מחופרים בעמדות. בשלב זה נתן המג"ד ישראל פקודת התקלות והתקפה והתחלנו בתרגולת של כוח מחפה וכוח מאגף".
הטנק של צביקה היה שני אחרי מפקד הפלוגה. הטנקים נכנסו לקרב הבלימה האכזרי ביחס כוחות של 1:5 תוך עקשנות, יעילות מקצועית וגבורה עילאית.
ב10:30 נפגע הטנק של צביקה ממארב טילים. היה זה הטנק השני של החטיבה שנפגע. צביקה ששימש כטען-קשר נהרג.