מרס"ן עמיחי (עמי) בוכוול ז"ל למדתי לא לפחד. למדתי ממנו לפעול בתושיה ובבטחון", מספר מאיר, אחד מפקודיו של קצין המודיעין החטיבתי, שלחם לצדו במלחמת יום הכיפורים במיתלה. "כאשר היתה הפגזה ופגזים נפלו לידינו, ראינו חיילים "משקשקים" - נתקפים בבהלה - אך עמי נשאר לעמוד זקוף כאילו לא אירע דבר. הוא שימש עבורנו דוגמה להתנהגות אמיצה בעת קרב ואנו למדנו ממנו רבות".
סיפורים רבים אודות רס"ן עמי נחרטו בזיכרונותיהם של מפקדים ופקודים שלחמו לצדו במלחמה. רוב המספרים - אנשי מודיעין ואנשי חטיבת שריון שבה שימש כקצין מודיעין - מדברים אודותיו בהערכה, ובהתפעלות מאומץ ליבו, תושייתו, דבקותו במשימה, רוח התנדבותו, קור-רוחו ואופן ביצוע מלאכתו כהלכה.
רס"ן עמי - בוגר הפנימיה הצבאית בחיפה - ידע את מלאכתו היטב. כאשר תקפו המצרים בציר המיתלה וביקשו להדוף את כוחותינו לאחור, השכיל עמי לפרוס את אנשי התצפית שלו לצידי הציר במרחקים ניכרים, כדי לקדם התקפת אוייב מן האגפים. צעדו של רס"ן עמי נמצא במהרה כצעד נבון. חטיבת שריון מצרית נעה בצד הציר כדי לעקוף את כוחותינו בהפתעה מכיוון בלתי צפוי. בעוד מועד דווח על תנועת אוייב זו ומיד יצאו כמה טנקים לעבר הכוח הפורץ, ירו לעברו ופגעו בכל כליו, עד לאחרון שבהם, תוך דקות ספורות.
רס"ן עמי בן ה- 27 עבד ביסודיות וניצל כל שעה לביצוע משימותיו. כך, למשל, נהג לדווח למפקד חטיבתו דיווח כללי שוטף, יומם ולילה. הוא היה מסתובב בשטח כקצין תצפית קדמי, אף שעל פי תפקידו יכול היה להישאר בעורף הכוח התוקף.
עמי - מספרים ידידיו - הוא אחד הקצינים הבכירים הבודדים שיצא לבדו בג'יפ ונע בין הטנקים הלוחמים בקו הראשון, כדי לבדוק ממקור ראשון את ההתרחשויות ובעקבותיהן להסיק את המסקנות הנכונות והמהימנות ביותר. לוחמים רבים העריצו את אומץ ליבו, כשראוהו יוצא בודד אל מעבר המיתלה, שבו נעו חוליות קומנדו מצריות רבות. כאשר לכד עמי חיילי אוייב, חקר אותם תחקיר קצר, אך יסודי ומקיף שהכתיב את החלטותיו.
הוא שימש דוגמה לאחרים בעיקר במעשי ההתנדבות הרבים שביצע. הוא פיקח, שלא במסגרת תפקידו, על פינוי פצועים לתאגד. כאשר אזל מלאי הפגזים לטנקים דאג עמי להצטיידותם המחודשת. מאחר שמספרם המועט של הטנקים, בשלבי הלחימה הראשונים, לא איפשר את נסיגתם לאחור - קרא עמי למשאית עמוסה בפגזים להגיע עד למרחק כמה מאות מטרים מן הטנקים, אף שאותו מקום היה חשוף לאש מצרית. כשהגיעה המשאית קרא לכמה טנקים לבוא לקבל תחמושת ולכמה מפקודיו הורה לפרוק את המשאית. הללו חששו וסרבו, וכמותם - הטנקיסטים. משראה עמי את פחד האנשים ניגש לבדו והחל במלאכה. כשראו אלה את עמי על המשאית, פועל במרץ ובבטחון, הצטרפו אליו והיסוסם נעלם. אחד ממסייעיו של עמי סיפר לאחר מכן: "זה היה פחד מוות אמיתי. פגיעת פגז מצרי אחד היתה גוררת התפוצצות מאין כמוה. פחדנו להתקרב, זה היה סיוט. עד שראינו את עמי פורק תחמושת ואז התביישנו בפחדנו. היום, אם כי אינני מאמין שאני מסוגל לפרוק שוב משאית תחמושת תחת אש - אני יודע כי בבוא השעה אזכר בעמי ואעשה כל דבר".
ב- 20 באוקטובר נתקבל דיווח על תנועת טנקים מצריים בכיוון כוחותינו. קצין המודיעין האוגדתי רץ יחד עם רס"ן עמי - קצין המודיעין החטיבתי - לעבר נקודת תצפית שעל גבעה כדי לצפות בנעשה. טרם הספיקו השניים להבחין בבירור במתרחש, נורה לעברם פגז טנק. עמי הבין כי כוח אוייב נמצא לא הרחק, ועל כן מיהר לדווח למח"ט על כוח הטנקים המתקרב. אחר-כך, מבלי שנדרש, לקח זחל"ם ומשקפת ויצא שוב לגבעה כדי להמשיך לצפות ולדווח למפקדיו. רס"ן עמי, שדקות אחדות קודם לכן כמעט שפגע בו פגז, באותו מקום, לא חשש. הוא חזר אל הגבעה המופגזת ושם מצא את מותו.