אריכא איננו... אותו אריכא שהיה נוסך בנו את השמחה והצחוק, את מצב הרוח הטוב, איננו ולא ישוב עוד. את אריכא הכרנו בבואו למקוה, בחור תמים וישר, אבל לא חסר היה את אותו חוש הומור כדי לשמח ולעודד. הוא עבר משברים קשים, נער עירוני שעבר על עבודת האדמה, אך במהרה התגבר על הכל והפך להיות חקלאי מסור בלב ובנפש.
אריכא היה הרוח החיה בין החברה. בכל מסיבה היה מגביר את השמחה והצחוק. אבל ימינו השקטים לא ארכו והתחילו הקרבות. בקרב הראשון במלכיה נפצע וסבל את כאביו בשקט ובחיוך על השפתיים. הוא החלים והמשיך להלחם. גם בזמן הקרבות היה מרכז השמחה והצחוק. יצאו למבצע דני. הענינים הלכו למישרים עד אותו היום המר. אריכא היה הנפגע הראשון. הוא קפץ והחל לסגת אבל צרור קטלני פגע בגבו והוא נפל לבלי קום...
הוא הלך ולא ישוב, קשה המכה וכבד האסון.
ע.ה.
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח