סמ"ר ליאור משה רוטשילד ז"ל

ליאור, או לחילופין כפי שנהגתי לכנות אותך מר רוטשילד, כמורה למדעי המחשב הכרתי אותך 4 שנים, 4 שנים משמעותיות בחיי כל נער ונערה.
בהתחלה, כמו רבים מחבריך ומחברותיך, קצת מרדת, קצת השתובבת, קצת חיפשת את מקומך, קצת לא התאים לך להיות כאן, קצת מכל דבר.
בתקופה זו, התווכחת, צחקת, למדת, כעסת, העברת ביקורת, ולבסוף גם הצלחת, הפכת לאיש היודע לכבד ולהעריך.
כמו כל הבוגרים והבוגרות המסיימים את לימודיהם התיכוניים, אנו המורים שמחים לשמוע על דרכם החדשה.
התחיילת, הפכת למפקד הגאה בתפקידו והנחוש להצליח בו, אחרי זה, העץ המבטיח ניקטע.
ליאור, אנו זוכים לראותכם הופכים מילדים לנערים, לחיילים ולאנשים צעירים בתחילת דרכם.
כשם שאתם לומדים מאיתנו, אנו לומדים מכם.
זכות גדולה היא זו להמשיך לראותכם בוגרים, זכות זו, ליאור, הפכה לכאב גדול בו אני כמורה מספיד תלמיד, אשר ציפיתי לו עתיד ורוד, עתיד של גילוי ותהייה, עתיד של צמיחה ופריחה.
קשה היתה לי הידיעה על מותך בטרם-עת, מחיר כבד משלמים בני משפחתך, חבריך וכל מכריך.
נכס יקר מפז, החיים, נלקחו ממך בדמי-ימיך.
צוות המורים ואנוכי מרכינים ראש בפניך ובפני בני משפחתך, מי יתן ולא יידעו עוד צער.