תפריט נגישות

רס"ל דוד גאלאל ז"ל

יזם ושותף / אודי כהן

אלבום תמונות

למעשה הכרותנו החלה בחטיבת הביניים בגבעת שמואל. אולם, אז לא ממש התחברנו. אמנם היינו באותה שכבה שכללה שש כיתות, אך לא היינו באותה כיתה. דוד למד בכיתה ז'3 שאוכלסה בכנופיה הרמת-חנית, ואני למדתי בכיתה ז'6 שם רוכזו הרבנים מבני ברק.

דרכנו הצטלבו שוב באוניברסיטת בר אילן שם למדנו כלכלה ומנהל עסקים. גיבשנו ביחד קבוצת לימוד שכללה את ורד, יוסי, שאול ואנוכי. למדנו בעיקר בבית של יוסי, היחיד שהיה נשוי באותה עת. מפעם לפעם הצטרפו אלינו שחקני חיזוק נוספים. כך היינו אמורים לסיים תואר ראשון. למרות שהתחלנו ללמוד יחד, אני לא בטוח שגם סיימנו יחד.

נחזור למילה "למדנו", זה בדיוק מה שלא עשינו שם, אבל הרבה כלכלה ועסקים בהחלט עשינו. ניצלנו את שהותנו המשותפת באוניברסיטה להגות רעיונות עסקיים ולבצע אותם. והנה תמצית חיינו כיזמים מתחילים. אני לא משוכנע לגבי סדר הדברים אבל זה לא ממש חשוב. מה שחשוב זה להבין את הדינמיקה של הדברים ואת מכלול החוויות שעברתי עם דוד באותה תקופה.



שיווק נרות

דוד הציג לי את הרעיון החדש לשווק נרות מיוחדים. הוא יצר קשר עם גרעין נח"ל שישב במלכישוע (לימים קיבוץ מירב), אשר הקים מפעל קטן לייצור נרות מיוחדים וחדשניים שאינם נוטפים. למפעל לא היה מערך שיווק ארצי, ודוד הציע את שירותיו. הוא קרא לי וגייס אותי לעניין. העסק התחיל בטיול למפעל, הממוקם בגלבוע. נסענו, ראינו, התרשמנו וחזרנו עייפים אך מרוצים. חודש אח"כ כבר הייתה מרפסת הדירה שבה גרתי מלאה בארגזים של נרות.

השוק עדיין לא היה בשל לנרות דקורטיביים. היחידים שקנו נרות אלה היו מעט אולמות אירועים ומסעדות. באותם ימים לא היו חנויות שמתמחות בנרות כמו שיש היום ואנשים לא קנו נרות מלבד נרות שבת ונרות חנוכה. בהחלט אפשר לומר שהרעיון הקדים את זמנו.



שיווק ציוד לבניית כרמים

דוד הכיר מושבנים מבני עטרות שפיתח וייצר עמודי ברזל ומותחנים לכבלי ברזל לבניית קונסטרוקציה לכרמים. הקורא הממוצע לא יודע במה מדובר. גם אני לא ידעתי. אבל דוד, כמו דוד, סחף אותי לעניין והתחלנו לשווק ציוד לחקלאים. על מנת להבין את גודל ההרפתקה צריך להבין שעד לאותם ימים, בחור עירוני שכמוני, ראה כרמים רק בתמונות. מזרחית לכביש גהה, עברתי רק לגבעת שמואל ובר אילן. פתאום אני מוצא עצמי מסתובב במושבים בבקעת הירדן, יחד עם דוד, ומסביר לחלקאים איך בונים כרם טוב יותר.

דוד היה מארגן משאית מגיסו. הוא היה מזמין כבלי ברזל, היינו לוקחים דוגמאות מהעמודים והמותחנים מבני עטרות ויוצאים ב-6 בבוקר לכיוון הבקעה. דוד אני והנהג. כשאנחנו גם המנהלים, גם אנשי המכירות וגם הסבלים. לאחר מספר טיולים בבקעה הבנו שהמוצאים החדשניים לא מתקבלים בתלהבות אצל הכורמים וכך, מצאנו את עצמנו כספקים של כבלי ברזל. מאחר ולא זו הייתה המטרה מלכתחילה, החלטנו לפרוש בשיא.



הוצאה לאור של ספר

היה זה הרעיון - היהלום שבכתר: באחד משיעורי הסטטיסקינה ששעממו אותנו הגינו אותו. הרעיון היה פשוט. כל סטודנט מתחיל בכלכלה עושה הכל בסמסטר הראשון על מנת לעבור את המבחן "מבוא לכלכלה מיקרו". מבחן שצריך לעבור בציון 70, ואחוזי הכישלון בו גבוהים. הוא נחשב כמבחן מסנן. סביב המבחן, שהוא מבחן אמריקאי ביסודו, התפתחה תעשייה שלמה של צילומים, שעברו מיד ליד, ומשנה לשנה של שאלות שהופיעו במבחנים. מאחר ואיכות הצילומים היתה ירודה, והושקעו בהם גם כסף ובעיקר זמן, החלטנו לאסוף את השאלות ולסדר אותם בצורה מרוכזת בספר חדש. לצרף פתרונות לשאלות, ולמכור זאת במחיר הצילומים. כך יהיה כדאי גם לסטודנט תפרן לקנות אותו ולא לצלם.

וכך עשינו. שכרנו קלדנית שתדפיס ותערוך את השאלות במעמד תמלילים, גייסנו מתרגל מאוניברסיטת תל אביב שיפתור את השאלות, והשגנו מעצב שיעצב את הכריכה. הדפסנו את החומר בבית הדפוס, וכשהספר היה מוכן יצאנו לשטח למכור. בשנה הראשונה עמדנו בכניסה לכיתות של שיעורי כלכלה ומכרנו ישירות לסטודנטים. מאוחר יותר מכרנו דרך ה'דיונון' (חנות הספרים של האוניברסיטה). לאחר מותו של דוד טיפלה אחותו במכירות הספר שנמכר בהצלחה במשך עשור שלם. ההכנסות ממכירת הספר הועברו במלואם לקרן המלגות ע"ש דוד גאלאל.

ניסיתי לספר על דוד מנקודת המבט שלי. ע"י הצגה מדגמית של שלוש יוזמות עסקיות עיקריות שעשינו ביחד.

עד היום אני יזם המפתח יוזמות עסקיות. השורשים לכך ניטעו אז, בעבודות ובחוויות שעברתי עם דוד בתחילת הדרך. מאז עבדתי עם מספר רב של שותפים, וגיליתי שהעבודה המשותפת איתם אינה קלה כמו שהיתה עם דוד. דוד היה שותף חרוץ, נחוש, ישר, חושב והגון. וכמוהו אין הרבה.

חסרונו מורגש בכל רגע ורגע.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה