מדברי חברו:
"אם לא נפלה מעולם מריבה בינינו, הרי זה נזקף אך ורק לזכותך. ניגודים רבים ומופלאים היו טמונים באופייך הנפלא. שקט היית - אך הצטרפת ברצון לכל מעשה קונדס טוב-טעם. עקשן היית - אך התבלטת תמיד בזכות הישגיך הנהדרים בלימודים. אהבת-חיים נדירה נמצאה בך, צבי... מעטים יכולים ליהנות מבדיחה טובה כפי שידעת אתה. אהבת אנשים וחברה והיית מוכן תמיד להושיט עזרה לנזקק; ומי כמוני, העולה החדש דאז, אשר נזקק להסבר מפורט כמעט לכל מלה עברית שנייה, יודע זאת. זכרך צבי ילוני לעד וישמש לי מקור לא-אכזב של כוח ואמונה".
וכך זוכר אותו אחד המורים:
ידוע היה כחבר טוב ומסור, בעל אופי שקט. נער שתמיד מילא חובתו ברצון והתייחס לכל דבר בכובד ראש. יחסו ללימודים היה רציני דבריו שקולים ונאמרו בישוב הדעת. באלה קנה את אהבתם וחיבתם של המורים ובני כיתתו..."
וכותב אחיו:
" צבי לא אהב להתבלט ואף על פי כן בצבא הצטיין במסירותו לכל תפקיד. בכל עבודה שהוטלה עליו השקיע את כשרונו ומסירותו מתוך שאיפה להביאה לידי שלמות. הוא אהב את משפחתו, כיבד את הוריו, ועזר להם כמיטב יכלתו. היה חסכן והסתפק במועט. שקוע במחשבות אותן לא גילה לאיש, אף לא לבני משפחתו."
חברו מבית הספר מבכה אותו:
"אין בפי מילים להביע את גודל הכאב בנופלו. את הערצת אישיותו רבת הגוונים, השופעת אהבה לאנשים ולחברה. את נכונותו תמיד להושיט עזרה לכל נזקק..."