גבי, אח יקר שלנו
30 שנה
חשבתם פעם מה אוצרות בתוכן 30 שנה?
מה כל אחד מאיתנו הספיק לחוות בתקופת זמן זו?
לימודים, עבודה, קריירה, משפחה, חברים...
30 שנה שאתה לא איתנו
הילדים שנולדו לנו מכירים אותך מהתמונות
ובעיקר מהסיפורים של אמא, של אבא ושלנו
הם יודעים מה אהבת, איזה תלמיד היית,
הם שמעו על היחסים שהיו לך,
עם החברים, עם המשפחה.
על כך שהיית לאבא בן, אבל גם חבר
על התוכניות שאהבת לצפות בהן עם אמא,
על העוגות שאהבת ושאמא כבר לא אופה יותר.
על כך שהיית ילד-נער אהוב ואהוד כל כך
על כל מי שהכיר אותך.
הילדים שלנו שבגרו אוהבים לשמוע שוב ושוב
את כל אותם סיפורים קטנים
וכל אחד מנסה למצוא משהו ממך בו
והם חווים אותך מהזיכרונות שלנו.
30 שנה של מחשבות, תהיות
"מה היה אילו?"
חוגגים שבתות, חגים ואתה חסר
חווים אירועים בחיים
בכל שמחה מהול העצב ועולים סימני השאלה.
30 שנה וכאילו רק אתמול היתה הפעם האחרונה
שנפרדתי ממך בשדה התעופה
ואתה בחולצת טריקו אדומה ובמכנסיים קצרים.
מנופף בידך לשלום.
30 שנה וכאילו התגייסת רק אתמול
אני זוכרת את מוצאי שבת לפני הגיוס
אבא ואמא מכרכרים סביבך נרגשים
אתה ואני הכנו ביחד את התיק.
וביום שישי שבוע אחרי, הגעת לחופשה
כמה הלמו אותך המדים
במשך כל השבת היו לך המון סיפורים
וחוויות מהטירונות על חברים חדשים שהכרת
ביום ראשון נפרדנו לשלום
ואני נוצרת בתוכי את אותן שעות
את הזיכרונות, את התמונות, את הרגעים
כי זה מה שנותר לנו...
30 שנה והתמונות החקוקות בזיכרון
לא נותנות מנוח
30 שנה חלפו ובשבילנו נשארת בן 18 וקצת
30 שנה של געגועים עד אין קץ
כל אחד לגבי שלו
גבי שאפשר לשוחח איתו על הכל,
גבי של המשחקים המשותפים-קלפים, שש בש, שחמט
גבי של הטיולים והנסיעות המשותפות לנופש שכל כך אהבת
גבי שלנו,
נער עם חיוך על השפתיים
ומבט חם, טוב ואוהב בעיניים
צעיר לנצח, כך נזכור אותך אח אהוב שלנו.
נכתב במלאות 30 שנה לנפילתו של גבריאל-גבי גוילי ז"ל על ידי האחיות נילי נמני ואושרה גוילי-דוידוביץ