רס"ן יורם, מג"ד תותחנים:
"יום ראשון: סוללה א' מקבלת את הפקודה לנוע יחד עם החטיבה לתוך לבנון, ובצהריים, זמן קצר אחרי סוללה א', מצטרף הגדוד כולו. היינו מוכנים למבצע כזה כבר זמן רב. ידענו שאם המחבלים יוסיפו להטריד את הצפון, יהיה אולי צורך להוציא מבצע מעין זה לפועל. וכך היה. קיבלנו תגבורת נהגים. חלק מהחיילים טרם חזרו מהבית. אבל אנחנו זזנו. אז לא העלינו על דעתנו שנגיע לביירות. מי חשב על זה בכלל? את המפה קיפלנו עד ל...צידון.
ביום הזה הגענו עד לפני צור. כבר אז סבל גדוד החי"ר מאבדות. הציר היה חסום, ומפקד הסוללה החליט לנסות ולעבור מהציר המזרחי יותר. הוא חזר דרומה, לצומת, כקילומטר. זה היה צומת, שכבר עברו אותו קודם. אבל עכשיו המתין להם שם מארב מחבלים. זה היה קטלני. אלפא נושאת תחמושת חטפה פגיעה (כנראה אר.פי.ג'י) והחלה לבעור. האנשים קפצו ממנה וברחו לכלים האחרים. הסוללה התפנתה אחורה וחלקה קדימה. העיקר היה להתרחק מן האלפא, לפני שתתפוצץ. יום שני: עם בוקר הגדוד חבר יחד, ויצאנו עם כוח הסמח"ט בציר האוגף את צור. היה עלינו ירי של צלפים. השבנו אש מנשק קל. היינו חיילי חי"ר למופת, לא רק תותחנים... מבית באחד הצמתים נפתחה עלינו אש חזקה של אר.פי.ג'י. זה היה מארב מתוכנן של המחבלים לטור שלנו. קצין ניהול האש של הגדוד, סרן ברק רושגולד, נפגע, כאשר היה במוגף כשחצי גופו העליון בולט החוצה. ברק, שהיה מסו"ל סוללת קורס התותחן וגם קצין ניהול האש, בחור חמד מתל-אביב, נהרג במקום, סמל המנ"א נפצע מרסיסים ברגלו. מיד בוצע חילוץ לאחור על-ידי הסמג"ד, סרן שמואל מרמת-גן. הוא בעצמו ירה במקלע 0.5 על הבית, שממנו ירו המחבלים.
יום שלישי: בבוקר קיבלנו פקודה לנוע יחד עם החטיבה. נענו בציר לכיוון צידון כדי לאגוף את העיר. בשלב כלשהו, בכפרים שליד צידון, נתקענו. לאחר בקשות מיוחדות העליתי סוללה לכינון ישיר על צידון. פגענו פגיעות קשות הרבה יותר מאשר השריון. צידון היתה תחת אש התותחנים. החטיבה קיבלה פקודה לנוע בציר האוגף את צידון, ואנחנו כל הזמן האזנו לרשתות של הכוח שנלחם בצידון. היה כבר ערב. עם תחילת התנועה הורה המח"ט לעצור. חזרנו למקומנו הקודם ופרסנו בו, בעמדה שמדרום-מזרח לצידון.
יום רביעי: הבוקר אושר לנו לנוע בעקבות החטיבה. התנועה שלנו התנהלה כל הימים הן בכבושים והן בצירים הרריים קשים מאוד לתנועה. בעצם לא היה לנו לפני-כן אימון בצירים כה קשים. טנקים נתקעו, אבל התותחים שלנו וכל כלי הרכב על גלגלים וזחלים עברו את הציר הקשה הזה בלי להיתקע. זה הוכיח את הטיפול המצוין שנתנו לכלים האלה. אנשי החימוש יחד עם אנשי צוותי הכלים עשו כאן עבודה נפלאה. וזה הוכיח את עצמו בתנאי קרב ובדרכים הקשות. ביום זה פרסנו דרומה מדאמור, כארבעה ק"מ ממנה ועשרה ק"מ צפונית לצידון.
חברנו עם סוללות נוספות, של 175 ו-122 מ"מ. הובאו גם ארבע אלפות. הנהגים היו מגדוד צנחנים. נכנסנו לעמדה וירינו מאות פגזים בקצב אש גבוה למדי. כאן גם חטפנו אש נ"ס (נגד סוללה), מיד כשנכנסנו לעמדה. היה באזור תותח של 130 מ"מ של המחבלים. הפגזים נפלו על הכביש ובים שלידנו. טיווחנו את היורים - והירי פסק. לא היו לנו נפגעים הפעם. שלושה הרוגים ושני פצועים היו מחיר כבד דיו.
יום חמישי ואילך: הגדוד התקדם באיטיות, מדי כמה ימים, אך ירה הרבה מאוד לטובת כוחות החי"ר, השריון והעמדות הקדמיות שלנו. זאת היתה מלחמה מפוארת לגדוד הזה, שהוקם במלחמת יום הכיפורים והשתתף מאז במבצע ליטאני ובמבצעים אחרים. בכל ירי בגזרת הלבנון הגדוד הזה השתתף. אבל המלחמה בלבנון היתה גולת הכותרת. הגדוד עשה מלחמה גדולה, אך סבל גם אבדות קשות. כך זה במלחמה. יש מחיר לניצחון".