אלבום תמונות
לפני שבוע וחצי ראיתי אותו רץ בכביש סביב לקיבוץ עם גופיה ומכנסיים קצרות, עצרתי את רכבי ושאלתי אותו לפשר הדבר. "אני עושה כושר לקראת הצבא". הוא ענה לי והמשיך לרוץ כדי לא לאבד את המרץ. בשיחות קודמות שהיו לי אתו, בפגישות חטופות בשבילי הקבוץ, סיפר לי שהוא הולך לקורס חובלים ואם לא יצליח שם, יצטרף לחבריו בצנחנים.
מלים ומעשים אלו היו כל כך אופיניים לרוני, הוא היה רציני ועקבי במעשיו, החבר'ה קראו לו "סבון", אחד שעושה כל מה שצריך ובכלל לא פוזל לצדדים.
רוני הגיע אלינו לקיבוץ לפני כשלוש וחצי שנים, הוא היה במשבר זמני לאחר שלא השתלב במקום לימודיו הקודם, היו לו חששות שמא לא ישתלב גם אצלנו, אך במשך הזמן תפס מקום יציב וקבוע בחברה, בעבודה ובקיבוץ. מן ההתחלה הוא עבד בלול ושם התמיד עד גיוסו לצה"ל, דבר די נדיר בקרב ילדינו.
רוני היה אחראי מאד ותכונה זו בלטה לטובה בחברת הילדים. כשהיה צורך להכין מסיבה, או מזון לטיול, ידעתי שאם רוני לוקח על עצמו להכין, אינני צריך לבדוק שוב ושוב, הוא מתייחס למשימה ברצינות מדהימה, והוא יכין היטב.
השנים חלפו. רוני סיים את בית הספר יחד עם שאר החבר'ה, והחליט להשאר בקיבוץ. לנו לא היה ספק בקשר אליו, ואמרנו לו כמה פעמים שהוא רצוי אצלינו והוא חלק מאתנו. גיוסו לצה"ל נדחה בשלושה חודשים לאחר שאר החבר'ה אולם הוא לא התייאש ולא כעס, הוא תכנן לעצמו את זמנו, השקיע את מיטב מרצו בעבודה והשתלב היטב.
אינני יודע כיצד הסתיימו חייו של רוני, אני בטוח שהוא מלא את כל ההוראות שקבל ובמשך שרותו הקצר בצה"ל היה חייל ממושמע ומסודר.
אינני יודע כיצד לנחם הורים אבלים וחברים דואבים, אני אראה לעולם לנגד עיני את רוני החרוץ האחראי הרציני עד כדי פליאה, רוני שידע להתגבר על משברים וחתר קדימה.
מאיר וילנסקי (דברים שנאמרו על קברו)