התודעתי אל שלמה לראשונה באמצע השביעית.
אמנם השתייכנו לאותו מחזור בפנימיה הצבאית בחיפה, אך עד אז היינו רבים, וחסרים היו רגעים בהם יכל כל אחד להיות לבד, לרצות לבד, לממש שגעונות פרטיים ורצונות של רגע. המסגרת כפתה את ההתחברות המסוימת אל כולם, ולעתים היה זה בנגוד לרגשי החיבה כלפי מישהו. או בנגוד לרצון להתרחק דוקא מטיפוס זה או אחר.
למדתי במגמה שונה מזו של שלמה, ונתון זה, שלפיו אורגנו בחדרים, היקשה על שנינו למצוא האחד את השני.
עת הגענו לסוף שביעית, מנינו כבר פחות, התבגרנו והתגבשנו לא מעט. החילותי מתלבט לגבי ההמשך בפנימיה וידעתי שהתלבטות זו נמצאת וקימת אצל שלמה, אף ביתר שאת.
אני שמרתי התלבטות זאת לעצמי ורק להורי העליתי לבטים אלו. שלמה דיבר על כך ברצינות גמורה וידעתי שהוא החל פועל בכוון. כבר אז, חשתי שאם שלמה יעזוב את המחזור, חסרונו יורגש ויכביד על כל המחזור ועל קמץ חברים ואני ביניהם בפרט.
קיויתי בכל לבי שלא יממש מכניתו. היה זה לאחר שגמרתי אומר לסיים את לימודי בפנימיה. לא ניסיתי לשכנעו שתהיה זאת טעות לעזוב את הפנימיה, כי לא חשבתי כך, אך מאחר שלי אישית היתה עמדה אישית לבעיה הזהה, ידעתי מה ציפיתי ממנו.
גילינו שיש בנו הרבה מהמשותף. נהגנו יחדיו לבקר את פעולות הפנימיה וביה"ס והיו לשנינו דעות דומות בקשר לכך, מסתבר. בפנימיה חרתה לנו השגרתיות, חסר הגיוון בסדר היום ובפעילות שתוכננה לנו. זוכר כי כאשר התבגרנו מעט, שוב לא חסרו לנו הנושאים הצבאיים. הכרנו וידענו שזמנם של אלו יגיע. אך יצאנו להכיר את הארץ, לאהב אותה על כל חמודותיה דוקא. חסרו לנו חויות והרפתקאות שחסרונן היה כנראה תולדה של חשש ואי נכונות ליטול אחריות לכל דבר שחורג קצת מהשגרה, מצד מפקדת הפנימיה.
בשעות הלימודים, לעתים ללא תכנון מוקדם, היינו מוצאים עצמנו על אותו משעול או באותה חלקת אלוהים קטנה, או רצים וקופצים לטבע הסמוך לביה"ס ונפגשים בנקודות חמד שגם הן לא נקבעו כנקודות מפגש.
על כוסות קפה של שעת חצות, התגלה לנו שחלומות על הגעה לואדיות או הרים, מעינות או מערות בגליל או במדבר יהודה, משותפים המה לנו.
החל רומן של תכנוני טיולים שחלקם אכן בצע וחלקם נדחה למועד יותץר מאוחר.
חלקם בוצע בצוותא וחלקם כבר בוצע - ללא שלמה.
זכיתי להכירו במומנטים מאוד מסויימים, בהם צריכים לגלות חושים בריאים, רגישות, אמץ ודריכות, שלות נפש, בדחנות וציניות. אלו באו אצלו לידי ביטוי ברגעים או בחויות, ששלמה העדיף לעבר אותן לבדו או בחברת מעטים. כאלו שהרגיש חפשי בחברתם, שמצא הד בנוכחותם או הבנה להתנהגותו זו.