היית חוזר אליי מן הצבא
בימי חמישי
או "חמשוש" בשפתך.
ביית נכנס הביתה מחייך
עייף מן הדרך הארוכה
עוטף אותו בחיבוקך.
הייתי מביטה בך, כל-כך גאה
המדים הירוקים-כמו צבע עיניך
כה הלמו אותך!
הייתי מכבסת לך את המדים
התרמיל, השכפ"ץ והקסדה
מסדרת את הבוץ ואבק הדרכים
שדבקו בך.
היית מניח את הנשק והתרמיל
מתקלח שעות להנאתך
לובש גופיה ומכנסיים קצרים -
והופך שוב מגבר לילד נערי.
היית מספר לי חוויות מהצבא
בחוש ההומור האופייני לך
אף אחד לא יכול היה להפסיק
את שטף דיבורך...
היית מנצל כל רגע בחופשה
לא דחית שום דבר למחר
רצית להספיק ולהנות -
עד כמה שרק אפשר.
במוצ"ש כשהייתי מסיימת לגהץ
היית את סמלי יחידתך
בגאווה אין-קץ
זה היה התפקיד שלך.
הייתי לוקחת אותך בכל יום ראשון
לתחנת רכבת צפון
נפרדת...מלווה אותך במבט
עד שנבלעת בתוך ההמון.
הייתי נושאת תפילה מידי יום
שתחזור הביתה בשלום.
שרק תחזור...