אליהו בני חכים ז"ל

אלבום תמונות

אליהו חכים ואליהו בית-צורי הועמדו למשפט ביום כ"ה בטבת תש"ה (10.1.1945) בבית-המשפט בקהיר. נאשמו בהריגת הלורד מוין.
גזר הדין: מוות בתלייה (הוצא אל הפועל ביום 22.3.1945).
מתוך הצהרתו של אליהו בית-צורי: אחרי שסיפר על התנאים והנסיבות בהם בוצעו ההוראות להתנקש בלורד מוין, מוסיף בית-צורי:
"עלי להסביר לכם עכשיו את הסיבות שהניעוני לפעול. לשם כך עלי לסגת אחורנית מרחק של כמה שנים.
אני זוכר מחזה שהייתי עד לו לפני כעשר שנים ואני אז בן שתים-עשרה. ישבתי על גזוזטרת ביתנו בת"א. פתאום ראיתי המון אנשים צועדים ברחוב, קוראים קריאות ונושאים דגלים בידיהם. שאלתי לפשר הדבר ונעניתי שזוהי הפגנה (היו אלה הימים, שבהם ניצודו ברחובות העיר יהודים שהגיעו למולדתם באורח "בלתי חוקי" וגורשו בחוזק יד מן הארץ). לפתע הגיחה מן הרחוב קבוצת שוטרים בריטיים, והתחילה לפזר את המפגינים בהכותם באלותיהם.
שאלה מוזרה ניקרה אז במוחי. ידעתי ששוטר בריטי הוא בריטי, ובתור כזה אין הוא יכול להיות שוטר בארצי. לכן כשראיתי אחד מהם מרביץ באלתו מכות נאמנות בראשו של צעיר עברי, שאלתי את עצמי: מדוע צריך אנגלי זה לעזוב את ביתו, את משפחתו וארצו, כדי לבוא למולדתי ולהיות בה שוטר? לא הצלחתי אז למצוא תשובה על שאלה זו, ועוד שאלתי את עצמי: מדוע יכול היה אנגלי זה להכות את אחד מאחי ומדוע לא יכלו המפגינים להשיב לו מכה אחת אפיים? גם על שאלה זו לא מצאתי תשובה וגם לא על רבות אחרות, דומות לה.
רק אחרי מספר שנים הגעתי למסקנה, שהאנגלי יכול לבוא לארצי, להיות בה שוטר ולעשות ככל העולם על רוחו, מכיוון שארצי נמצאת תחת שלטון בריטי. התברר לי שארצי נמצאת בידי ממשלה זרה... אלפים מבני עמי טבעו בים של דם ודמעות. אך רב החובל הבריטי לא אסף אותם על אנייתו. הבריטי עמד על הסיפון והסתכל בשוויון נפש כיצד בני עמי טובעים. ואם אחדים מהם הצליחו להגיע לחופי המולדת, הוא - הבריטי - דחף אותם חזרה הימה שיטבעו וירדו לתהומות... ולנו, היושבים במולדת, הרואים כל זאת, לא נשאר אלא - להיכנע או ללחום. החלטנו להילחם. החלטנו להשמיד את השלטון הזר...
יכולים לטעון, שאין אנו רשאים להתקיף את הבריטים באופן כזה, כי בזכותם נמצאים אנו, העברים, בארץ. אין אמת בטענה זאת. כבר לפני המלחמה הקודמת רצינו אנו, בני ארץ-ישראל העבריים, בעצמאות ארצנו.
בשנת 1915 נסע איש מדע עברי מארץ-ישראל, שמו אהרון אהרונסון, לקהיר זו, אל המפקד הראשי של הצבא הבריטי, והציע לו עזרה, שהביאה תועלת רבה בכיבוש הארץ. כששאלוהו איזה פרס הוא רוצה, השיב: איני מבקש מכם כסף, איני רוצה אלא בחירותה של ארץ-ישראל. וזה הוא מה שרוצים אף אנו... לא לקיום הצהרת בלפור אנו נלחמים; לא למען "בית לאומי" בהתאם למנדט או שלא בהתאם למנדט. לא אלה מעניינים אותנו. אנו נלחמים לעיקר העיקרים: לחירות.
אנו רוצים שארץ-ישראל שלנו, תהיה חופשית ועצמאית. התעמולה הבריטית הרגילה את העולם לראות את שאלת ארץ-ישראל כקונפליקט בין יהודים לערבים, ואת הבריטים - בתורת שופטים ומסדירים. אין זה נכון לראות את העניין כך. בהחלט לא נכון!
השאלה הארצישראלית היא פשוט קונפליקט בין בני הארץ העבריים, שהם בעלי הארץ, לבין ממשלה זרה לחלוטין, השלטון הבריטי.

הצהרתו של אליהו חכים:

"...החוק צריך להתבסס על הצדק. הוא מטיל חובות על האזרחים, אולם הוא גם מעניק להם זכויות. אם לא, אם החוק איננו מתבסס על הצדק, אין כל יסוד שיכבדוהו. חברי ואני חונכנו ברוח התנ"ך שלנו, המצווה: לא תרצח. אולם לא היה כל אמצעי אחר כדי להשפיע שיכבדו את זכויותינו, שזילזלו בהן. לכן החלטנו לפעול ועשינו זאת בשם הצדק העליון.
כיום אומרים לנו לענות על האשמה של רצח הלורד מוין. אנו מאשימים את הלורד מוין ואת הממשלה שהוא ייצג ברצח מאות ואלפים מאחינו ומאחיותינו. אנו מאשימים אותם בגזילת מולדתנו ושוד רכושנו.
היכן החוק שלפיו צריך לשפוט אותם על פשעיהם? אל מי יכולנו לפנות להשיג צדק? חוק זה עדיין איננו רשום בשום ספר חוקים, אך הוא כתוב בלבנו. על כן אנוסים היינו לקחת את הצדק לידינו. באיזו זכות מבקש מאיתנו העולם שלום? האם בשם ההתחסדות הצבועה, בשם העמידה על דם בני עמנו, בשם החרפה, או בשם העבדות שהטילו עלינו? איי ספר הדינים, שיפרט את הסעיפים האלה בחוקיו? לכן ביקשתי בראשית הדיונים שענייננו יובא בפני בית-דין בינלאומי, שרק לו הזכות לשפוט על הצדק העליון שהפעילנו. בשם צדק זה, העליון והיחידי, אני מבקש מכם לזכותנו בדינכם".

(מתוך לוחמי חרות ישראל - כתבים א')