תפריט נגישות

סרן חי יעיש ויצמן ז"ל

חי ויצמן
בן 28 בנפלו
בן בתיה ופנחס
נולד ברמלה
בכ"ח בטבת תשמ"ז, 28/1/1987
התגורר ביד-רמב"ם
התגייס ב-16.10.2005
שרת בחיל כללי
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ח בשבט תשע"ה, 7/2/2015
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 8, שורה: 3, קבר: 3.
הותיר: אישה - רותם, הורים, שתי אחיות ושני אחים

קורות חיים

בן בתיה ופנחס. חי יעיש נולד ברמלה ביום כ"ח בטבת תשמ"ז (28.1.1987). ילד שלישי להוריו, אח של שני, הילה, דניאל ואוריאל. "עם בואו לעולם, אחרי שתי אחיות מקסימות, הבית התמלא אור", סיפרו בני המשפחה, "אור מיוחד, אור שלא היה קודם. אור שהלך והתחזק".

המשפחה חיה במושב יד רמב"ם, סמוך לרמלה.

יכולותיו הגבוהות של חי בלטו מגיל צעיר. "אני זוכר את חי כילד קטן בבית הכנסת", סיפר בן המשפחה, "שרק למד את האלף-בית. בזמן שבני גילו שיחקו מחוץ לבית הכנסת חי היה יושב ומחזיק בסידור וקורא מילה במילה. זה היה מחזה מדהים". ההצטיינות אפיינה את חי גם בהמשך דרכו, בבית הספר היסודי ובתיכון. סיפרו בני המשפחה: "אותם דברים טובים נאמרו מפי המחנכים והמורים בכל מסגרת בה היית, תמיד היו אותן מילים – כולם התפעלו מהמידות הטובות שלך ומהצטיינותך".



חי גדל במושב, נער אוהב ואהוב במשפחתו הגדולה, שופע תכונות חיוביות, חביב על כל סובביו ותמיד מוקף בחברים. סיפרו בני המשפחה: "נועם הליכותיך ונעימות קולך היו מיוחדים, אי אפשר היה להתעלם מהם. הכבוד לזולת היה אצלך ערך בסיסי. נתת לכל אחד את הכבוד הראוי לו, כיבדת כל אדם ... תמיד היית איש שיחה שנעים לשוחח איתו בכל נושא ... אישיותך המיוחדת, טוב הלב שלך, הנתינה האינסופית, האהבה למשפחה הייתה אהבה אמיתית, אהבה בפשטות כמו שאדם צריך לאהוב. ובחברה תמיד היית מוקף בחברים, שהעריכו והעריצו אותך ונהנו מנוכחותך".

סיפר אלדד לוי, חבר מהמושב: "'אנשי אמונה אבדו, באים בכוח מעשיהם, גיבורים לעמוד בפרץ דוחים את הגזרות. היו לנו לחומה'. חי, כשקראת את פסוקים אלו ביום הכיפור, בניגון המיוחד ובקולך הנעים, בית הכנסת כולו הוצף בתחושה שהאדם הנכון קורא את התפילה הנכונה ... צדיק בן של צדיק, התעלית בלימודך ופרצת דרך, היית למופת. אדם שהגיע להישגים גדולים ויחד עם זאת שמר על צניעות ונועם הליכות".

ביום 16.10.2005 התגייס חי לצה"ל. הוא שירת בחיל כללי, במינהל פיתוח אמצעי לחימה. במסגרת שירותו חי פנה תחילה ללימודים גבוהים, כעתודאי. בחודש מאי 2010 הוא קיבל תואר בוגר במדעים בפיזיקה, הנדסת אלקטרו-אופטיקה, לאחר שסיים את לימודיו במכון לב בירושלים. בתום הלימודים חי עבר קורס קצינים והצטרף למחלקת אופטרוניקה במפא"ת. בתום שירות החובה המשיך חי לשירות קבע בצה"ל, במהלכו התקדם לדרגת סרן. במקביל לשירות חי המשיך את לימודיו ופנה ללימודי תואר שני באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. במחצית שנת 2015, חודשים אחדים אחרי נפילתו של חי, הוענקה למשפחתו תעודת התואר השני שלו, מוסמך בהנדסה אלקטרו-אופטית, לאחר שכל עבודותיו נבחנו ואושרו.

אופיר, מפקדו של חי, סיפר: "חי שירת במפא"ת כחלק מיחידת עילית טכנולוגית, אשר מובילה במערכת הביטחון ובצה"ל את כיווני הפיתוח המתקדמים ביותר, ונבחר לתפקיד בזכות כישוריו הגבוהים. כבר עם תחילת שירותו במחלקת אופטרוניקה בלטו לטובה אישיותו המיוחדת והערכים הגבוהים שהנחו אותו. חי התייחס לשירותו הצבאי כחלק משליחות ציונית, ובכל עיסוקיו הפגין רצינות רבה, מסירות ומקצועיות יוצאת דופן ... במהלך שירותו הספיק חי להוביל מחקרים רבים ומשמעותיים, המצויים בחזית הטכנולוגיה העולמית. עיסוקו היה בתחום הלייזרים רבי העוצמה והוא השפיע רבות בעבודתו בצוותי הפיתוח לצד מהנדסים בכירים ומנוסים בחברות ובמרכזי המחקר איתם אנו עובדים. לעבודתו של חי יש ותהיה השפעה על פיתוחים טכנולוגיים העתידים להשתלב במערכות צה"ליות, שיהוו חלק חשוב בשדה הקרב העתידי ... חי ניחן בכנות, ביושרה ובאופי חברי שחיבר אליו במהירות כל אדם שפגש. חיוכו הכובש, שהיה נסוך על פניו תמיד, בלט לעין כול. כל נושא שבו עסק זכה להתייחסות עמוקה ורצינית, היה בו שילוב נפלא של יכולות הנדסיות גבוהות עם תפיסה מהירה ואופי נוח, שבזכותם היה כה אהוב במחלקה ובתעשייה. חי השקיע מזמנו וממרצו ויזם פעילויות בתחום החינוך לטובת גיבוש הקצינים והחיילים במחלקה, דבר שתרם רבות להווי המחלקה".

חבריו ליחידה של חי תיארו: "לא כולם יודעים ומכירים את העשייה ביחידתנו, עשייה בה כל יחיד משפיע ויוצר כך שתרומתו ניכרת גם שנים רבות לאחר מכן, עשייה שכל כולה בניית כוחו הטכנולוגי של צה"ל ומערכת הביטחון. כך גם חי יזם והוביל, ביצירתיות ובעמל רב, ואת תרומתו ניתן לראות כבר היום. חי זכה לתרום בעבודתו המשותפת עם האוניברסיטאות והתעשיות, והכול עשה למען ביטחון מדינת ישראל ... מעבר לתרומתו הטכנית והמדעית תרם חי באופן יוצא דופן, באופן שמשפיע על רבים – חי תרם את שלוותו ואת החיוך שלו. השלווה והחיוך שלו, שני אלה שכל כך אפיינו את חי, השפיעו עלינו לטובה, כך שגם בלכתו נותרו אלה בכל אחד ואחת מאיתנו".

חי נשא לאישה את רותם, אותה הכיר בכיתה י"ב. בני הזוג הקימו את ביתם במושב יד רמב"ם. סיפרה רותם: "הכרנו במקרה, או כמו שחי קרא לזה – גורל ... עשר שנים היינו ביחד. תקופה לא מספיקה, אך נהנינו מכל רגע. בעצם אין דבר כזה תקופה מספיקה, תמיד ארצה עוד. טיילנו מתי שיכולנו, חי אהב כל כך את הטבע, את החופש. חי גם אהב לצלם ולצייר והיה מוכשר בכך. חי הוא עולם ומלואו, עולם המלא בשמחת חיים, הומור, רגישות נדירה ודאגה לזולת. אדם בעל אמונה, מידות, ערכים וכבוד לאחר. חי אהב את חיק המשפחה, לשחק עם האחיינים. הוא היה האח שמחבר בין כולם. גם אני – תמיד ידעתי שחי ירגיע, יעודד ויידע להוביל אותי להחלטה הנכונה".

במהלך שירותו חלה חי במחלה קשה, אך התמודד מולה באומץ ובאופטימיות. הרב גבריאל כהן, בן-דוד של חי, ביקר אותו בעת מחלתו: "בטבת באתי לבקרך בתל השומר. הבנתי שמצבך קשה ואף הרופאים אמרו נואש. המתנתי מחוץ לחדר עד שהיה אפשר להיכנס אליך, אני יושב ושומע מאימך שתחי' אמונה ובשום פנים ואופן לא אומרים נואש. הרגשה כי בוודאי יתרחש נס. האמונה הזו מדביקה כל שומעיה והשיחה נעשית אופטימית ומלאת תקווה ... נכנסתי והנך יושב על המיטה, מחויך מעט. השיחה מעורבת בתקווה גדולה ודברי חיזוק להבין את המציאות הקשה שאתה חווה. בערנות ובחינניות טבעית אתה משתתף בשיחה, מסכים ומוסיף, משלים ומתקן ... ראיתי מהי עוצמה של נפש המבקשת למצוא נקודת אחיזה, איזה צד באמונה שתסלול בקרבך תקווה חדשה או אולי השלמה עם מציאות שאין קשה מימנה. ראיתי איך אתה מתעצם בתוכך לגמרי מכל ההוויה שמסביבך ומבקש לקבל כוח והתעצמות אמונית".

סרן חי נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ח בשבט תשע"ה (7.2.2015). בן עשרים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אישה, הורים, שתי אחיות ושני אחים.

על מצבתו של חי כתבו אוהביו: "צניעותך וחכמתך יאירו דרכינו, טוהר אהבתך ושלמותך בליבנו לעד."

ספד לחי בן-דודו, הרב גבריאל כהן: "חי היקר, הנך ממש בן זכאי, בן שהזדכך בייסוריו עד שצפד עורו על בשרו. זך וטהור עלית למרום, מתחת לכיסא הכבוד מקומך. איזה בן יקר אתה להוריך, איזה בן נדיר שהרווה את הוריו נחת אין סופי. בעל מופלא ומיוחד לאישה יקרה שהאמינה ותמכה בך. כמה יקר וחסר אתה למשפחה שלמה, שנזכרים ביופייך הפנימי והחיצוני, אישיות הכי אמיתית שחפה מכל פוזה, בעל אצילות ועדינות נפש. איש ירא ה' אוהב תורה, אוהב בית כנסת. איש נקי וזך שכמוך ודאי שוכן בהיכלות הצדיקים והתמימים ... חי אתה בליבנו, חסרונך צורב, קשה ועמוק בתוכנו. הסתלקותך לא משה והגעגועים גואים ואיתם הדמעות אליך, יקיר ליבנו. זיכרונך לא ימוש מזיכרוננו".

סגן-אלוף גל, מפקדו של חי, ספד לו: "חי, עומד אני פה מולך ומול הקהל הרב שהתאסף בצער ובכאב עמוקים לשאת עליך דברי פרידה, ועדיין איני קולט ומעכל שאינך עימנו ... לראשונה כשנפגשנו לא יכולתי שלא להבחין בחיוך שהיה על פניך, חיוך של חצי מבוכה וחצי התרגשות. לימים למדתי להבין כי חיוך נעים זה ילווה אותך תמיד, ושהוא אחד מסימני ההיכר שלך ... חי, אישיותך המיוחדת השקטה והכובשת שכל כך קל להתחבר אליה הובילה לכך שבכל מקום שהגעת הקפת את עצמך במהירות בחברים טובים. היכולת שלך להתחבר בקלות לאנשים השרתה תמיד אווירה נינוחה ונעימה, ואפשרה לך לבצע את המשימות בצורה מעולה ומעוררת הערכה ... עת התגלתה מחלתך גילינו אצלך תכונות אופי חדשות ומדהימות וגם אלו שהזכרתי התחזקו ביתר שאת. השקט שלך, הצניעות, האנושיות, הכרת הטוב והחום האישי – בכל אלו ניחנת בשפע, אך למדנו להכיר גם את הגבורה, האופטימיות, האמונה בדרך שלך, החוסן הנפשי שלך במלחמה היומיומית והתחושה שתמיד שידרת מולנו של 'אל תדאגו אני אהיה בסדר' ... חי, כמהנדס מבריק ציפה לך עתיד מזהיר בתחום הפיתוח במשרד הביטחון ובצה"ל, אך לצערנו נלקחת מאיתנו בטרם עת ולא הספקת לממש את כל מה שתכננת. חי, היית ותישאר תמיד חלק מהצוות ומהמחלקה, חלק שהשלם תמיד יהיה חסר בלעדיו. חסרונך ילווה אותנו תמיד. חי, כשמך כך רוחך תחיה בינינו ותיזכר לתמיד".

אלדד לוי, חבר מהמושב, ספד: "חי. כמה תפילות, כמה בקשות ושיעורי תורה שלקחנו על עצמנו רק כדי להסיר את הגזירה, ולבסוף עומדים אנו כאן המומים וכואבים. מנסים להבין איך, ריבונו של עולם? איך? והתשובה אולי בפסוק: 'דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים, וללקוט שושנים'... אתה ריבונו של עולם בוחר את הטובים ביותר לידך. נמשיך את דרכו של חי, השאיפה למצוינות, 'והצנע לכת עם אלוקיך'. 'חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'".

באזכרת שלושים לחי ספד אביו: "חי בני היקר. חסרונך מקשה עלינו יום יום. החלל שנוצר גדול מאוד. אתה אהבת את החיים. כל דבר שעשית, עשית בשמחה בהתלהבות. נהנית מכל מה שעשית, והצלחת בכל אשר עשית. במהלך השבעה הגיעו המון אנשים שהכירו אותך מקרוב, מכולם שמענו כמה אתה מוכשר ומוצלח. פרשת השבוע בולטת בהשתתפות בני ישראל בעבודת המשכן ... מלאכת המשכן לא הייתה רק בתרומה למשכן אלא בחוכמה והתלהבות. כל אחד תרם גם מכספו וגם מחוכמתו ... בני היקר, החברים שבאו וטרחו ותרמו והגיעו - לכבודך עשו. נלקחת מאיתנו בטרם עת ונוצר חלל גדול למשפחה לחברים ולמכרים. בזכותך התרבו שיעורי התורה ביישוב ונוצרה אחדות גדולה בין כל החברים. יהי זכרך ברוך".

באזכרת אחד-עשר חודש לנפילת חי אמרו בני המשפחה: "חי, הבית המלא שכל כך אהבת חסר, החום הצטנן, השמחות כבא לא אותן שמחות ... כל דבר מזכיר אותך, איפה שנוגעים חושבים עליך. כל כך קשה לנו לדבר עליך בלשון עבר, פתאום נראה שיותר קל לנו לשאול לשלומך ואיך עברת את הטיפול ולא לחוש את תחושת החסר, וזה שפתאום אין לנו מילים בפה, פשוט נאלמים. חלפה שנה, והעובדה שהלכת מבלי שוב אינה נתפסת אצלנו ואיננו יכולים להתרגל לכך. הגעגועים אינם מרפים. דמותך מלווה אותנו כל הזמן, ברגעי שמחה, בתפילה ובחיי היום יום. הלב נקרע כשאנו רואים את החיוך המתוק והנצחי בתמונות שאמורות להפגין את נוכחותך".

במלאת שנה לנפילת חי ספדו חבריו ליחידה: "חי, שנה חלפה, אתה עזבת אך זיכרונך נשאר. שנה חלפה, אתה עזבת, ואנו עדיין לא מעכלים ולא מבינים איך אדם מיוחד כמוך נלקח מאיתנו בטרם עת ... בשנה החולפת התחום בו עסק חי התקדם מאוד והגענו להישגים מובילים בעולם. לחלק מהישגים אלו טביעת אצבע של חי, הישגים המתבססים על ההנבטות שאותן חי בחן במהלך שירותו לאחר שביצע עבודה ומחקר טכנולוגי מעמיקים, עבודה אותה ביצע ביסודיות ובמקצועיות שכה אפיינו אותו ... אנו, מפקדיו, חבריו ועמיתיו למחלקה של חי, נזכור ונוקיר אותו תמיד. ונתגעגע לעד".

ביום ט"ו באב תשע"ו (19.8.2016) נחנך במושב יד רמב"ם, בו גר חי, בית כנסת "חי העולמים" שנקרא על שמו.

כשנה אחרי נפילתו של חי הופרתה אלמנתו רותם בזרעו שנשמר, ואחרי תשעה חודשי הריון נולדה בתו – נסיה רחל.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה