תפריט נגישות

אורי אפשטין ז"ל

בן מרגריטה ותיאודור
נולד בירושלים
התגורר ברמת גן
נפל ב, 25/5/1952

קורות חיים

בן לתיאודור ומרגריטה. נולד בירושלים. בגיל חמש עברה משפחתו לרמת גן.

למד בביה"ס היסודי יהלו"ם ולאחר מכן למד בביה"ס תיכון אהל-שם והיה פעיל בתנועת הצופים.

אורי היה מחונן בכישרונות בלתי רגילים שהבטיחו גדולות. מבית הוריו היקים קיבל מורשה תרבותית אירופאית אשר בהיותה שלובה בהתעניינותו הרב צדדית ובסגולותיו האינטלקטואליות המבורכות, עיצבה טיפוס של צעיר משכיל וסקרן אשר לא חדל לחקור וללמוד. שילב בתחומי התעניינותו נושאים הומאניים כמו שפות עתיקות וספרות בצד מדעים כמו מתמטיקה ופיסיקה. אופקו הרוחני היה פתוח לכל תופעה חשובה בחיי הרוח ובערנות מיוחדת עקב אחרי החידושים במדעים הריאליים. בשטח זה, בו הפליא במקוריות גישתו, ראה אורי את עתיד חייו. על חיבורו "משום מה לא התיישן התנ"ך" קיבל ציון לשבח. באופיו של אורי התמזגו זה עם זה ניגודים שונים.

מצד אחד היה עצמאי מאוד בשיקוליו ובהחלטותיו ולא אחת הפתיע את מכריו באופן שיפוטו המקורי. יחד עם זה, לא נרתח מלבקש עצה והדרכה מאלו שזכו באמונו. הם גם ידעו, כי מאחורי ביקורתו החריפה והעוקצנית מעט עומד צעיר בעל לב רגיש ואוהב.

בתאריך 25 במאי 1952, בהיותו בן 21 בכיתה י"א, התנדב לשמש כמדריך בטיול גדנ"ע של כתות ט' של ביה"ס אהל שם. הטיול להרי מנשה נערך ביום שרב כבד והונהגה בו משמעת מים. בחושו לעזרת התלמידים הטיל על עצמו מעמסה שלא היה בכוח גופו הצעיר לשאתה, וכיוון שלא הביע את מצוקתו מצא את מותו.

לאחר מותו נערכו ועדות חקירות מטעם משרד החינוך ומשרד הביטחון והעיתונות בארץ נרעשה. נתן אלתרמן הקדיש את טורו השבועי לסיפורו של אורי וכתב את "הדין וחשבון":

"...מפעם הרצון פעימה כה נמרצת, עד שתוך ההסבר המפרש בעובדות בו מצג, כאשם יחידי, בעצם, אותו נער-חיל, הוא עצמו ולבדו...

הן שתק ועל כן "התנהג" (צא וראה) בצורה שמנעה לעזרו ולסמכנו.

--הוא נפל כמו נער אמיץ וגא, אך הכל זכאים במשפט, חוץ ממנו...

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה