קורות חיים
בנם של נירית וארז. נולד ביום כ"ח בתשרי תשנ"ג (25.10.1992) בפתח תקווה. אח תאום לזיו, ושניהם אחים בוגרים לתאומים אסף ומיכל.
בהיותו בן שנתיים עבר יובל עם משפחתו למושב משגב דב שבמועצה האזורית גדרות, ושם גדל והתחנך. למד בבית הספר היסודי "גדרות" ביישוב עשרת עד כיתה ח', ולאחר מכן למד בבית ספר תיכון אזורי מקיף על שם י"ח ברנר בקיבוץ גבעת ברנר.
בילדותו ובנעוריו עסק במגוון ענפי ספורט. בין היתר שיחק טניס, ומכיתה ג' התאמן בקבוצת הכדורסל "הפועל גדרות" שבה התמיד עד סיום התיכון. לימים, כבוגר, השתתף גם בתחרויות כדורסל בין-מושביות. יובל אהב לצפות בספורט על כל סוגיו ובילה זמן רב בצפייה בענפים שונים. הוא היה ידען גדול בתחום הספורט, הכיר את שמות הספורטאים ובמיוחד אהד את קבוצת הכדורגל "הפועל תל אביב", שלמשחקיה באצטדיון בלומפילד בתל אביב היה הולך בקביעות עם אביו ואחיו הצעיר.
מגיל צעיר התגלה בו כישרון מוזיקלי, הוא ניגן בתופים, בפסנתר ובגיטרה והיה חבר בלהקה מקומית. בנוסף הלחין וכתב שירים. הוא אהב להאזין לרוב סגנונות המוזיקה – ממטאל והיפ הופ ועד פופ ומוזיקה מזרחית.
בכיתה ד' הצטרף כחניך לשבט "אריות גדרות" בתנועת הנוער "הצופים" והפך לאחד מעמודי התווך של השבט: בכיתה י' הדריך ילדים בשכבת כיתה ה', בכיתה י"א הדריך חניכים בכיתה ט' בקורס ההדרכה ובכיתה י"ב שימש יושב ראש מפעלים והדריך חניכים משכבת ז'. חניכיו העריצו אותו בזכות רוחב ליבו, הערכים שבערו בו ושהנחיל להם ו"העיניים שרואות כל אחד ואחת", כדברי אחד החניכים.
בשנת 2010 יצא לשליחות של שלושה חודשים מטעם התנועה ל"קרוואן הידידות" בחוף המזרחי של ארצות הברית – מסע הופעות של מוזיקה ישראלית בפני קהילות יהודיות. מי שצפו בו מופיע על הבמה תיארו שכל תנועה שלו הייתה מלאה בחן ובכוונה טהורה לעשות הכי טוב שאפשר. את חבריו לשליחות הרשים באכפתיות שלו, בחוכמה ובאידיאליזם שלו.
במהלך המסע הכיר את עמיתי, אף היא שליחה ב"קרוואן הידידות". בין השניים ניצתה אהבה ממבט ראשון, ומאז לא נפרדו דרכיהם.
בתום לימודיו בתיכון החל שנת שירות בעיר בת ים במסגרת גרעין "עתיד" של תנועת "הצופים", ושם התנדב עם יהודים צעירים מחו"ל בפעילות לחיזוק אוכלוסיות מוחלשות.
בסיום שנה זו ולפני הגיוס הדריך נוער יהודי-אמריקאי במשך שלושה חודשים במחנה הקיץ "תל יהודה" במדינת ניו יורק.
בינואר 2013 התגייס לצה"ל ושובץ בקורס טיס בחיל האוויר. כעבור זמן עבר ליחידת הקומנדו "מגלן" בחיל הרגלים. יובל סיים בהצטיינות את הטירונות, את האימון המתקדם ואת מסלול ההכשרה, ובסיומו לחם במבצע "צוק איתן" בחודשים יולי–אוגוסט 2014.
לאחר מכן נשלח לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), שגם אותו סיים כחניך מצטיין, ונשלח מטעם היחידה לקורס קצינים. בתום הקורס שימש במשך שנתיים קצין הניווט של יחידת "מגלן", והוענק לו אות מצטיין חטיבת הקומנדו. לאחר תפקיד זה שימש סגן מפקד פלוגה במשך שנה.
חבריו לצוות תיארו אותו כ"דבק שמאגד את כולם" – בשירים, בשיחות, במשחקים ובשיחות טלפון כדי לדרוש בשלומו של חבר או כדי לעודד את רוחו. עבורם שימש מודל לחיקוי לאהבת חינם, לשמחה ולהתחשבות בזולת.
בתום חמש שנות שירות חובה וקבע השתחרר מצה"ל. מאז נקרא למילואים לעיתים קרובות בתפקיד קצין מבצעים (קמב"ץ) בפלס"ר עוצבת "חיצי האש". מאורגן ומסודר, את תפקידו ביצע במקצועיות ובנאמנות לחבריו ליחידה. "הראשון להעיר הערה כאשר משהו לא תקין", סיפר מפקד הגדוד.
לאחר השחרור נסע עם בת זוגו עמיתי לטיול גדול בניו זילנד, בפיג'י, באיי שלמה, בפפואה גינאה החדשה ובפיליפינים.
בשובם ארצה גרו יחד בגבעתיים, ולאחר מכן עברו יחד לדירה ברמת גן. יובל החל לעבוד בחברת ההשמה "מעוף", לאחר מכן עבד בחברת "פבריק" לייצור מחסנים רובוטיים ובחברת "Sensi AI". תמיד הביע נכונות לעזור למי שעבדו תחתיו ודאג באמת ובתמים לרווחתם.
בד בבד למד לקראת תואר ראשון בניהול, מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה.
ביום 16.7.2020 נישא לעמיתי. החתונה הייתה מצומצמת בשל הגבלות מגפת וירוס הקורונה, ולכן כעבור שנה ערכו אירוע גדול. יובלי היה בן זוג מכיל ומקבל. "הפרטנר הכי טוב בעולם. פשוט מבין אותי ואף פעם לא עושה דרמות", כדברי רעייתו, "משלים את ה-80% החסרים בימים בהם אני 20%".
בשלהי שנת 2021 נולד בנם יונתן. רעייתו תיארה את אבהותו: "האבא הכי טוב בעולם. ג'ון ג'ון שלנו פשוט זכה".
יובלי שמר על קשר חזק וקרוב עם הוריו ואֶחיו. "הדבק של המשפחה", תיארה אותו אחותו מיכל, "תפקידך בעולם היה לקרב לבבות – כל שנייה וכל החיים". במשפחה המורחבת תיארו אותו כעמוד אש בלב המשפחה.
סקרנות אפיינה אותו, הוא התעניין במגוון תחומים ובשעות הפנאי עסק בתחביבים רבים, ובהם צפייה באנימה וקריאת ספרי מדע בדיוני, ובמיוחד ספריו של הסופר ברנדון סנדרסון. אהב גם ספרות ספורט. "משאלה אחת ימינה" מאת אשכול נבו היה הספר האהוב עליו. הוא פתח ערוץ באתר "יוטיוב" שנקרא The SkillMan ואהב לצפות בערוצי "יוטיוב" מובילים, למשל "מיסטר ביסט", ולהאזין להסכתים (פודקאסטים), ואחד החביבים עליו היה "הפודיום" העוסק בספורט.
במסגרת מסלול ההכשרה ותפקידו כקצין הניווט של יחידת "מגלן" השתתף במסעות ניווטים מפרכים ברחבי הארץ. על פי תפיסת עולמו, היה עליו לשוב אל האתרים היפים האלה עם חברים ומשפחה, וכך עשה. הוא כינה זאת "להשלים עם המקום".
יובל, מסביר פנים, הראשון לגשת לעזור ולהטות אוזן קשבת, היה אדם ערכי עם חוש צדק מפותח, אשר האמונה והדת היהודית לא היו זרים לו. הייתה לו הבנה עמוקה ומדויקת של החיים ושל אופן פעולתם ולכן הצליח להשפיע לעומק על חייהם של רבים. גם בזמנים קשים שמר על פרופורציות ועל אופטימיות.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בשבת זו נקרא יובל למילואים בצו שמונה, לאזור העיר שדרות. טרם צאתו ליוו אותו רעייתו ובנו לג'יפ הצבאי, והם נפרדו בנשיקה ובמילות אהבה. בהיותו קמב"ץ תחילה ביצע מיני תיאומים כדי להכין את היחידה לקרבות.
כעבור יומיים, ביום 9.10.2023, בעת מרדף אחר חוליה שחדרה לשדרות וניסתה לסגת לכיוון השדות, נהרג בהיתקלות עם חולית מחבלים אחרת שארבה במקום נסתר בסמוך לצומת שער הנגב. שני חיילי מילואים נוספים מיחידתו נפלו בקרב – רב-סרן ד"ר איתן מנחם נאמן ורב-סמל ראשון אביחי אמסלם.
סרן יובל הליבני נפל בקרב ביום כ"ד בתשרי תשפ"ד (9.10.2023). בן שלושים בנופלו, כשבועיים לפני יום הולדתו השלושים ואחת. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין גדרות. הותיר אישה, בן, הורים, שני אחים ואחות.
להלווייתו הגיע היוצר יוני רכטר, שלבקשת המשפחה שר את השיר שהלחין למילותיו של עלי מוהר "כל עוד", שיר שיובל אהב מאוד ושר למשפחתו בערב ראש השנה תשפ"ד. כמה ממילות השיר נכתבו במודעת האבל: "גם אם אפול פתאום, יאמר ליבי שירה".
ספדה לו רעייתו: "יובלי שלי, כבר שלוש-עשרה שנים אני 'עמיתי של יובלי', כמעט חצי חיים ... אתה היית הכי טוב באדם ... תמיד הכול בגובה העיניים, ונראה שמעולם לא ידעת את הרגש כעס או שנאה או קנאה. הכול תמיד היה בלב שלם ... אתה פשוט היית הכול בשבילי ... אתה באמת הפכת אותי לאדם טוב יותר ... היה ברור שאתה הראשון שתארוז תיק למילואים למרות שאתה ממש לא רוצה ללכת. תמיד חשבת על כולם לפני שחשבת על עצמך ... בזכותך נמנע הרבה דם מיותר. לא רציתי שתהיה גיבור של כולם, רציתי שתהיה הגיבור שלי, של יונתן שלנו. עכשיו אתה של כולם. אוהבת אותך כמו שמילים בחיים לא יצליחו לתאר".
אימו ספדה: "אני לא אגיד עכשיו מילה על יובלי. כי כל בדל של מחשבה עליו, כל רגע של זיכרון, כל ניסיון לחוש את מגעו, את חיתוך הדיבור שלו, את קסם עיניו והלך רוחו יציפו אותי כל כך חזק שאני פשוט אעלם ... ואני יודעת שיום יבוא ואני אצא אל המסע שלי אליך, בן שלי, ואני אחבק אותך, ואני אבקש ממך סליחה".
ספד לו ארז אביו: "סבלנו כאן הוא מתוך התרכזות בעצמנו, משום שאיבדנו באמת את החיוך, את המגע, את הכישרון ואת האושר שקיבלנו מיובלי, שנתן לנו מהעבר יכולת לחיות ולהצליח כנגד כל תהפוכות וסערות הגורל.
זה נכון שאיבדנו את הכתף שהוא היטה לעזרתנו וגם איבדנו את עצתו ואת כוחו, אולם איבדנו אותם רק לזמן-מה. הוא הולך לא לקול הלמות תופים עגומה אלא עם לחישה כאנחת פיה, לסלול את הדרך לזמן בואנו. הוא יהיה בזמן עתיד כלשהו ובמקום עתידי. חיוכו, מגעו, כישרונו, מושקעים שם לסלול את הדרך לחיים".
ספד זיו, אחיו התאום: "כל החיים שואלים אותי איך זה להיות תאום, ואני אומר שאין לי תשובה טובה, כי זה כל מה שאני מכיר. את כל הזהות שלי בניתי על הנחת היסוד הזאת. אני תמיד הרגשתי זיוי שמתקיים רק כי יש יובלי. עכשיו אין פה יובלי, ואני לא מצליח ליישב לעצמי את הסתירה הזאת – בין יש זיוי לאין יובלי. אולי פשוט הלכת ממש רחוק הפעם, וקצת קשה לי למצוא. אחי היקר, הזמן החליק לנו, אני מתגעגע ואוהב".
מפקד הגדוד ספד לו: "יובל נפל כגיבור בקרב עם מחבלים. בקרב על הבית. הקרב בו נפלת הציל את חיי תושבי שדרות, חשף חוליית מיירטים מחופרת היטב".
ידידתו הטובה ענת כתבה: "זה מוזר להסתכל על בחור בגילי כמצפן, אבל בעוד אנחנו אהבנו להתבלבל לתוך עצמנו, לתהות מה הדרך, להתעצבן על העבודה והחיים, אתה הקשבת, לא שפטת, ודייקת לנו באלגנטיות את צורת החשיבה. תיקנת עיוותים ועזרת לנו, ולכל כך הרבה אחרים, להפוך לאנשים שמבזבזים פחות מחייהם בשטויות, ויותר במה שחשוב באמת. אף פעם לא הטפת, מעולם לא התנשאת על זבוב, תמיד פרגנת כמו שרק אתה ידעת לפרגן, ותמיד דייקת יותר מכל אחד אחר. מבטיחה לך שאת זה אני הולכת לקחת איתי הלאה, לכל החיים".
משפחתו וחברים יוצאים לטיול משפחתי בטבע ברחבי הארץ בתשעה בכל חודש, מועד נפילתו, לזכרו ולהגשמת המשפט שהוביל אותו: "להשלים עם המקום".
יובל מונצח באתר האינטרנט של תנועת "הצופים". דף לזכרו הועלה באתר "חמ"ל מבצעים" של מועדון "הפועל תל אביב".
לזכר יובל הוקם עמוד בפייסבוק ובאינסטגרם, שנקרא "ביחד עם יובלי".