שפרה נוי ז"ל

קורות חיים

שפרה, בתם של חסיבה ומשה קוסטו, נולדה ביום ט"ז בשבט תשי"ג (01.02.1953) ברחובות.

שפרה גדלה והתחנכה בשכונת שעריים ברחובות, למדה בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון העירוני "ויצו".

בילדותה, אהבה לייצר בובות מאבנים, זרדים וחתיכות בד. בתיכון, למדה במגמה עיונית ובמגמת תפירה והחלה לתפור בובות, וכן שמיכות, כריות ועוד. משפחתה וחבריה נעזרו רבות בשירותי התפירה שלה ומדי שבוע העבירו אליה שקיות של בגדים לתיקון, אותם קיבלה בשמחה.

ב-1971 התגייסה לצה"ל. היא הוצבה בגרעין נח"ל בקיבוץ ניר עוז שבנגב המערבי, סמוך לחלקה הדרומי של גדר הגבול עם רצועת עזה.

בקיבוץ הכירה את יוסף (יוסיניו) גרוס והשניים התאהבו. ב-1972 התחתנו והביאו לעולם את בתם הבכורה, דורית. ארבע שנים לאחר מכן נולדה בתם השנייה, אפרת.

ב-1979 שפרה ויוסף התגרשו. שפרה החליטה לוותר על שם המשפחה גרוס, שקיבלה עם נישואיה, אך לא רצתה לחזור לשם משפחתה המקורי ובחרה בשם המשפחה נוי.

במשך כ-30 שנה עבדה שפרה כגננת בגן הילדים בקיבוץ. הילדים שחינכה אהבו והעריכו אותה והיא שמרה עמם על קשר חם וקרוב גם כשהתבגרו.

במקביל, עבדה עם ילדים בעלי מוגבלות שכלית והתפתחותית, וסייעה לקשישי הקיבוץ בבישולים ובעבודות הבית.

כשיצאה לגמלאות, החלה לנהל את מחלקת בגדי ה"יד שנייה" בקיבוץ והייתה אחראית על קבלת הבגדים, מיונם ותיקונם. אז גם חזרה לאהבתה הראשונה – התפירה – ותפרה לרבים מחברי הקיבוץ פריטים לבית כגון וילונות, מפות ועוד.

ב-2007 נולדה נכדתה הראשונה, ליבי, וחמש שנים לאחר מכן נולדו נכדיה התאומים, לוטן וענבר. שפרה אהבה את נכדיה בכל ליבה, לימדה אותם לשחק במשחקי כדור שונים, לשחות ולרכוב על אופניים.

בכל סוף שבוע, הגיעו בנותיה עם משפחותיהן לביקור, ובקיץ אירחה שפרה את כל הנכדים והאחיינים, לכל אורך החופש הגדול. היא הייתה הדבק שחיבר בין כל בני המשפחה המורחבת, אהבה לארח ולקיים אירועים משפחתיים בביתה ושמרה על קשר קרוב עם כולם.

רותם, אחייניתה, סיפרה: "בבית שלך היו בסך הכול סלון קטנטן, שלושה חדרי שינה קטנים וממ"ד, אבל תמיד היה מקום לכולם – 13 בני דודים, נכדים, בני זוג, בעלי חיים וים אהבה".

שפרה אהבה מאוד לבשל, למדה מאימה להכין את המאכלים המסורתיים של המשפחה ושמרה באדיקות על המסורת והמנהגים שעליהם גדלה. בין היתר, התמחתה בהכנת קובה, עטאייף, מוסקה, מפרום, חמוצים ועוד. בכל סוף שבוע, ציידה את בנותיה בקופסאות עם אוכל שהכינה, שהספיק להן ולמשפחותיהן למשך שבוע שלם.

היא הייתה אישה כריזמטית, דעתנית ובולטת, שלא התפשרה על האמת שלה. תמיד ראתה את הטוב בכולם, דאגה לכל אדם באשר הוא וסייעה לאחרים ככל יכולתה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

שפרה התעוררה בביתה בניר עוז בשעת בוקר מוקדמת. עם פרוץ המתקפה, נכנסה לממ"ד. היא שוחחה עם בני משפחתה, סיפרה להם על הדי הפיצוצים ועל קולות ירי שהולכים ומתקרבים.

ב-9:25 בבוקר כתבה בקבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ שמחבלים נכנסו לביתה ושהיא זקוקה לעזרה. שפרה נרצחה בביתה, שלאחר מכן הוצת על ידי המחבלים ונשרף עד היסוד. במשך ימים ארוכים הוגדרה כנעדרת ומשפחתה לא ידעה מה עלה בגורלה. אחרי 12 ימים התקבלה ההודעה על הירצחה. בעלה לשעבר, יוסף (יוסיניו) גרוס, נרצח גם הוא במתקפה.

בקיבוץ ניר עוז נרצחו באותו יום 47 גברים, נשים וילדים. 76 נחטפו על ידי מחבלי החמאס לרצועת עזה.

שפרה נוי נרצחה על ידי מחבלי החמאס בביתה שבקיבוץ ניר עוז, ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת 71 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין שעריים ברחובות, לצד הוריה. הותירה אחריה שתי בנות, נכדים ונכדות, אחים ואחיות, אחיינים ואחייניות.

על מצבתה חקקו אוהביה את המילים: "תודה על מי שהיית עבורנו, אוהבים ומתגעגעים".

בנותיה, דורית ואפרת, כתבו: "אימא, אישה שלא ויתרה לעצמה ולו לרגע. לקום בבוקר וללכת לעבוד, ותמיד לדאוג למשפחה. בשנים האחרונות, כשכבר הכול היה לך קצת יותר קשה ולאט, תמיד אמרת: 'אנוח ואקום. אסור לוותר ולשקוע'. הלכת לעבוד, הכנת עוגיות ואוכל בשבילנו... כל יום שיחת הטלפון איתנו, עם הילדים והמשפחה. העיקר השיחה, לשמוע מה נשמע. אוהבות אותך אימא, והגעגוע גדל מרגע לרגע".

חבריה לקיבוץ ניר עוז ספדו לה: "שפרה יקרה שלנו. למרות שאיננו יודעים מתי בדיוק הגעת לניר עוז, את תמיד היית כאן איתנו. נדמה שאת היא ניר עוז וניר עוז היא את. היית מטפלת הפעוטות המיתולוגית שלנו. כמעט את כל הפעוטות בניר עוז לימדת לשבת על הסיר בחינוך המשותף.

"עם השנים עברת לעבוד בקומונה, הכרת כל בגד ובגד וידעת למי הוא שייך. לא פעם נזפת בנו על שלא באנו לקחת את הכביסה במועד, וכאשר לא הצלחנו לפענח את מספר הבגד, היית מוצאת אותו בדרכך המיוחדת.

"בכל מקום בו עבדת עשית זאת ביסודיות ובחריצות של נמלה, השקעת בהם אכפתיות ואנרגיה באופן הייחודי לך. מקום מיוחד וגדול בליבך היה שמור לבנותייך ולנכדים, אשר ביקוריהם בניר עוז היו עבורך מקור לנחמה ולגאווה כאחד. יהי זכרך ברוך שפרה יקרה, אוהבים אותך מאוד".

שפרה מונצחת באתר האינטרנט של קיבוץ ניר עוז.

היא מונצחת באתר ההנצחה האינטרנטי של המועצה האזורית אשכול. בעמוד לזכרה, מופיע שיר לזכרה ולזכר בעלה לשעבר, יוסף גרוס, אשר נכתב על ידי נכדתם, ליבי גרוס. השיר נקרא: "ואיך הירוק הפך בשנייה לשחור".

עמוד נוסף לזכרה של שפרה נפתח באתר memoriz.plus.