ניב תל צור ז"ל

קורות חיים

ניב, בנם הבכור של לימור וליאור, נולד ביום ט"ו באדר תשס"א (10.03.2001) ברמת גן. אח של אופיר ותמיר.

גדל והתחנך ברמת גן, סיים לימודיו בתיכון "בליך".

"ניב אהב את הים, מוזיקה, הופעות ובילויים", סיפר אביו, "ומצד שני תמיד הסתובב עם כמה ספרים בתיק, היה לו צורך חזק מאוד ללמוד ולהבין לעומק דברים. הוא בעיקר אהב אנשים והם אהבו אותו והקיפו אותו בכל מקום אליו הגיע".

מגיל צעיר התחיל ניב להתאמן בהרמת משקולות, וכבר כתלמיד תיכון זכה באליפות ישראל. צמח להיות צעיר חזק וחסון. הוא התמיד באימוניו, והתקדם מאוד בהרמת משקלים כבדים.

סבו אבשלום סיפר על נטיותיו האומנותיות: "בתור מורה לאומנות מצאתי אצלו אוזן קשבת ליצירות אמנות, סיורים במוזיאונים ובתערוכות. בנוסף בילינו זמן איכות בלימודי פרספקטיבה, פיסול, רישום וציור. ניב השאיר אחריו מורשת אומנותית בצורת מחברת אישית, שם תיאר דימויים, חוויות אישיות, דמויות ובניינים".

אחרי לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל, שירת בחיל האיסוף הקרבי במסלול פיקודי. את מרבית שירותו עשה בגבול הצפוני של ישראל.

כתב שחר, שהיה מפקד של ניב: "חייל מצטיין, בולט ואופטימי. חיוך שובב ומבט בעיניים שמבין עניין. יש בו שילוב נדיר מאוד בין היכולת לצחוק על הסיטואציה לבין היכולת לקחת אותה ברצינות ובאיכות כמו שרק הוא יודע. בכנות, למדנו מניב המון לאורך ההכשרה ביחס לסביבה ולהכשרה באופן כללי. צורת ההסתכלות שלו על ההכשרה ועל החיים הייתה קלילה וגם ממוקדת בפרופורציות הנכונות לתת לכל דבר ודבר".

הוסיף בן, שהיה חייל שלו: "ניב היה המפקד שלי במהלך השירות הצבאי. מפקד משמעותי, אכפתי, תומך וערכי. ניב השפיע מאוד על השירות הצבאי שלי, ועל החיים שלי אחרי השחרור. אני לא אשכח איך הוא תמך ועודד אותי לצאת לקורס פיקוד, ואכן הקשבתי לו ויצאתי לקורס מפקדים בזכות כל השיחות שלנו והתמיכה שלו. התקופה שאני וניב שירתנו ביחד לא הייתה ארוכה, אבל הוא הצליח להשפיע עלי מאוד".

אחרי שירות מלא השתחרר ניב מצה"ל בחודש יולי 2022. בשנה האחרונה לחייו הוא הרבה לצייר וליצור, החליט שהוא רוצה ללמוד ארכיטקטורה ואף התקבל לאוניברסיטה למגמת אדריכלות. לבסוף החליט שהוא רוצה לנסות להתקבל ללימודים בבית הספר לאומנות "בצלאל" ונרשם למכינה לקראת בחינות הקבלה. תכנן לצאת לטייל בעולם בשנת 2024, ואחר כך להתחיל את הלימודים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

ניב הגיע למסיבת ה"נובה" שנערכה סמוך לקיבוץ רעים עם חברו הטוב עידו פרץ, הם בילו שם בחברת כ-3,000 חוגגים.

כשהחל הירי נפסקה המוזיקה והמבלים נקראו להסתתר. בשעות הבאות נרצחו באזור המסיבה כ-400 איש, בהם ניב ועידו. הם נמלטו מהמקום ברכבם, אך נרצחו על ידי מחבלים בצומת מבטחים.

ניב תל צור נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" שנערך סמוך לקיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן עשרים ושתיים וחצי בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "יחיד ומיוחד, לא דומה לאף אחד, וכך נזכור אותך לנצח", והוסיפו: "דרך חייו תהווה השראה לכולנו".

ספדה דודתו טללית: "ניב ידע להתחבר ולהגיע לכל אחת ואחד. הקשר העמוק והמיוחד שלו עם אחיו הצעירים אופיר ותמיר ריגש אותי בכל פעם מחדש...

אזכור לעד את האופטימיות ושמחת החיים, היכולת לקחת את הדברים ברוח טובה, החיוך הרחב והחיבוק החזק שנתן לי בכל פעם שנכנס אלינו הביתה. יהי זכרו של ניב ברוך".

כשניב היה בכיתה י' נערך בכיתתו פרויקט "ביכורי יצירה", אך טקס הצגת היצירות למשפחות לא נערך בשל מגפת הקורונה. היצירה שלו, סיפור ושמו "החילזון", תמונה מעוררת מחשבה של זחילה איטית ברחוב מזוהם, נמצאה לבקשת המשפחה אחרי מותו ונמסרה למשפחה על ידי ראש העיר.