קורות חיים
יונתן מרדכי, בנם של אילת ויעקב (קובי), נולד ביום כ"ה בסיוון תשס"ב (05.06.2002) בתל אביב. אח בכור ליאיר שמעון.
יונתן – יונְתי, כפי שקראו לו חבריו ובני משפחתו, נולד וגדל בשכונת ביצרון בתל אביב. היה ילד יפה תואר, חכם, שובב, ומלא בשמחת חיים שהקרינה על כל סביבתו.
הוא התחנך בבית הספר היסודי על שם דוד בלוך בעיר, לאחר מכן עבר לבית הספר הדמוקרטי וסיים לימודי תיכון בגימנסיה בתל אביב. היה תלמיד סקרן ותמיד רצה ללמוד הכול ולעומק. היה אהוב על כולם ובכל עת מוקף בחברים מכל הגילים.
משפחתו סיפרה על מקרה שבו כילד, הוא ישב עם חברים במרפסת ופתאום הציע להם "בואו ניסע לאילת!" החברים היו מופתעים ולא הבינו על מה יונתן מדבר. הם אמרו לו - "השתגעת? אילת? זה רחוק..." ויונתן ענה להם: "זה רק קו אוטובוס אחד." מאז בכל פעם שמישהו מהמשפחה או החברים רצה להשיג משהו בחיים, בכל אתגר כלשהו, כולם השתמשו במשפט שלו – "זה רק קו אוטובוס אחד." זה הפך להיות המוטו שלו.
כשבגר הפך לנער ברוך כישרונות ומלא בכריזמה. בכל פעם שנכנס לחדר היה תופס את העין והלב של כולם והופך למסמר הערב. הוא היה מוכשר בהרבה מובנים - שיחק כדורסל וכדורגל, צייר, ניגן, והשתתף בתוכניות טלוויזיה לילדים. מגיל צעיר אהב מוזיקה והתעניין בהפקת אירועים. הוא למד את התחום ואף עבד בו בהצלחה רבה.
לאחר סיום לימודי התיכון למד במכינה הקדם-צבאית "כינרת" שבקיבוץ בית זרע ובסיום הלמודים התגייס לצבא ושירת שירות משמעותי ביחידת הקומנדו "אגוז".
לאחר שהשתחרר טרף את החיים ותוך כדי שהוא בונה את הקריירה העסקית שלו עשה גיחות לכמה ארצות, ובילה בין היתר בברצלונה שבספרד, בתאילנד ובלונדון בירת אנגליה, שם חגג את החיים.
יונתן היה קשור מאוד למשפחתו, שיתף והתייעץ עם אימו על כל צעד ומחשבה, בילה עם אביו בטיול ייחודי של רייבים בברצלונה והיה בקשר קרוב עם אחיו, יאיר.
יאיר סיפר כי הם היו הפכים - יונתן הרועש והכריזמטי, ויאיר השקט, שתמיד היה שם בשבילו. ״היינו מבשלים יחד. עזרתי לו בעסק, במסיבות, הייתי בא כשקרא לי. הוא תמיד קרא לי."
ליונתן הייתה נפש של יזם, של איש עסקים מפולפל. חרף גילו הצעיר ניהל שלושה עסקים במקביל. הוא ידע ליצור את הקשרים הנכונים ולהתחבר בקלות לכל אחד. הוא מאוד האמין באנשים וככזה הצמיח כישרונות צעירים והיה עבורם מנטור. כל דבר שרצה השיג בעמל רב, בנחישות, בחריצות ובזכות אישיותו הכובשת, כשפילוסופיית החיים שלו – כל מה שנרצה להשיג בחיים הוא אפשרי – מלווה אותו תמיד.
ליונתן היו חלומות רבים, אחד מהם היה להמשיך ולהתפתח בתחום המוזיקלי ובהפקת האירועים. הוא היה יזם ומפיק כישרוני שרצה לעשות מוזיקה, לשמוח ולטייל בטבע. כדי ללמוד עוד קצת על עולם המוזיקה החליט לנסוע עם חבריו לפסטיבל בדרום.
ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסע עם חבריו לפסטיבל המוזיקה "נובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הצטרפו ל-3,000 החוגגים.
למוחרת, בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור.
המחבלים החריבו בתים ביישובים רבים, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וחטפו לרצועת עזה מאות ישראלים ועובדים זרים. בהמשך התברר שחטפו גם גופות, וחלק מהחטופים נרצחו בהיותם ברצועת עזה. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו באותו יום, בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה מתקפת הטילים יונתן ושני חבריו עלו לרכב והחלו בנסיעה לכיוון תל אביב. סמוך לקיבוץ בארי נתקלו במחסום משטרתי, והתבקשו לתפוס מחסה. הם הגיעו לשער של קיבוץ בארי ושם נורו על ידי מחבלי חמאס. שני חבריו נהרגו ויונתן נחטף לעזה, כשלא ידוע אם הוא עדיין בחיים.
המחבלים רצחו בהתקפה כ-380 מבלים במסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.
בדצמבר 2023 נמסר למשפחתו של יונתן כי נרצח, ובחודש יוני 2025 חולצה גופתו מרצועת עזה יחד עם שתי גופות נוספות, והן הושבו לארץ.
יונתן מרדכי סמרנו נרצח ונחטף לרצועת עזה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן עשרים ואחת היה בהירצחו. הוא הובא למנוחות בכ"ח בסיוון תשפ"ה (24.06.2025) בבית העלמין בתל אביב – נחלת יצחק. הותיר אחריו הורים ואח.
אביו קובי ספד: "יונתי היה אומר - עשיתי פה 'סולד אאוט', אבל הפעם הוא עשה 'סולד אאוט' של עם ישראל... יונתן שלי, זכינו, באמת זכינו 21 שנים וארבעה חודשים של חיים לצידך, לגדול איתך, לאהוב אותך. להיות לצידך היה חסד ואז הכול נעצר. יותר משנה ושמונה חדשים שנלחמנו כדי להחזיר אותך... אפילו שכבר לא היית פה המשכת לפעול, לשנות להשפיע. אתה כל כך אהבת אומנות. זה היה מי שאתה. שירה, מוזיקה, רגש, אהבה. ככה התחברת לאנשים, ככה גם עזרת לאחרים לפרוח, במיוחד אומנים צעירים. תמיד ידעת לראות את מי שעוד לא ראו. ואני רק מנסה להמשיך את מה שאתה התחלת... חזרת אלינו, בן אהוב, עטוף באור של גבורה, של אמונה, של עם שלם. אני, אימא ויאיר נזכור אותך לעד. עם ישראל חי."
אימו אילת ספדה: "יונתי שלי, ילד של 24/7 מחובר לחבל הטבור, ועד עכשיו. כמה שיחות טלפון ביממה עשית לי, כשהיית בבית הספר על כל יציאה מהכיתה לשירותים, על כל מורה שהעיפה אותך, אפילו כשהתלבטת אם לקנות משקה ברד או לחסוך את הכסף. כשהתחיל האירוע הנורא ב-7 באוקטובר, באותו בוקר לא הייתה שיחה.
שנה ושמונה חודשים מאז שנחטפת, אני מדמיינת שתחייג. חיכיתי, חלמתי, זה כביכול לא קרה אבל בבום אחד הבנתי - חייגת ועוד איך חייגת. כל התקופה הזו עמדתי איתנה באמונה שאתה חי, לא הסכמתי אחרת. אמרתי - 'הוא יחזור ואז נדע.' חיכיתי לטלפון מהקצינים ואז הפעם חייגת אתה - שלחת אלינו רסיס של טיל לכניסה של הבית... החזירו את הגוף שלך, אבל הנשמה שלך לא דוממה. היא תמיד הייתה והיא תישאר איתי לנצח. תשמור לנו על העולם ילד של אימא, תשמור עלינו. אתה החיים מעתה ועד עולם."
אחיו יאיר ספד: "אני רוצה לספר עליך, על האח המוצלח שתמיד היה המודל לחיקוי שלי ותמיד הלכתי בעקבותיו... היית מנגן בסלון, הבית היה רועד ואני הייתי מתחרפן, יום אחד אמרתי לך, 'יונתי, אתה אוהב לנגן, למה אף פעם אתה לא מנגן במסיבות שלך?' אמרת לי 'אני איש של אנשים, אני אוהב להיות ברחבה.' תמיד רצית שכולם יהיו מחויכים ושמחים, גם אם תפסיד כסף, זה אף פעם לא היה אישיו. היית עושה מכמה בירות מסיבה... אתה הילד הכי מדהים בעולם... תמיד הסתכלתי עליך בהערצה. היית סופרמן אמיתי."