קורות חיים
אסתר (אתי), בתם של ויקטוריה ואליהו אנג'ל, נולדה בי"א באב תש"י (25.07.1950) בתל אביב. כבת הזקונים במשפחה, אחות לארבעה אחים ואחיות, גדלה אתי בבית מלא שמחה וצחוק בשכונת כרם התימנים.
אביה, אליהו, היה שוטר מוכר ואהוב שחבריו נהגו להתארח אצלו. אחיה ודודה היו מוזיקאים, ובילדותה התארחו בביתם זמרים מפורסמים, בהם פרנק סינטרה, אליקי "היוונייה" ואחרים.
אתי למדה בבית הספר העממי "ירקון" ברחוב הרברט סמואל בתל אביב, והייתה חביבתו של המנהל דאז - מר פרידלן. היא הייתה נערה חכמה וסקרנית, לוחמת צדק חסרת פחד, שתמיד סייעה ודאגה לתלמידים שסבלו מבריונות. היא אהבה את שיעורי הספרות ובמיוחד את ההפסקות.
המקצוע שהיה פחות אהוב עליה היה מלאכה. פעולות כמו תפירה, מדידה, גזירה וגיהוץ – היו שנואות עליה, היא העדיפה לצאת החוצה לחצר, לשחק ולהיות פעילה. וכך סיפרה בריאיון לעיתון "לאישה" משנת 2011: "אני לא הצלחתי לגזור קו ישר אחד בחיי, ובכל הזדמנות הייתי מתפלחת מהשיעורים או מטיילת בין הכיתות. בארבע השנים שלמדנו מלאכה יצאה לי אולי מפית אחת מסכנה. הייתה לי מחברת תפירה מסודרת, שבה רשמתי בכתב קטן וצפוף את כל מה שהמורה אמרה, אבל בפועל רק חיכיתי שהשיעור ייגמר."
באותו ריאיון היא סיפרה על מקרה משעשע שהייתה מעורבת בו. בקיץ 1963, כשלמדה בכיתה ח', הגיעה משלחת של אנשי ויצ"ו - אנשי חינוך מארצות הברית - שרצתה לצלם סרט תיעודי על מקצוע המלאכה בארץ ישראל. רצה הגורל והם צילמו את אתי, שנשארה בסוף יום בחדר התפירה כעונש על התנהגותה. הם חשבו שהם מצלמים "תלמידה מבריקה לתפירה בארץ ישראל" ואתי נאלצה לשתף פעולה ולהעמיד פנים כי היא יודעת לתפור. היא הצטלמה, ולבסוף, בטקס החגיגי, כשהוקרן הסרט בפני כל בית הספר, כל האולם התפוצץ מצחוק.
אתי סיימה בהצלחה את לימודיה התיכוניים ובאותו הזמן הכירה את מי שיהפוך לבעלה. כעבור זמן קצר השניים נישאו והקימו את ביתם ברמת גן. במהלך השנים נולדו להם ארבע בנות: גלית, אלינור, ויקטוריה ונורית. אתי הייתה אימא מסורה וגידלה את הבנות באהבה והשקעה רבה.
במקביל לאימהות למדה את מקצוע הפדיקור, התמקצעה ופתחה עסק משלה. היא עבדה במשך שנים רבות כפדיקוריסטית פרא-רפואית. הלקוחות אהבו מאוד את אתי היפה, הנעימה והחייכנית, בעלת האנרגיות הטובות, ומהר מאוד היא יצרה לעצמה שם של מומחית לבריאות כף הרגל שאליה הגיעו פציינטים מכל הארץ.
במרוצת השנים התגרשה אתי ופתחה דף חדש בחייה. היא הכירה את אהרל׳ה אהרן מזרחי משרקי, הם היו לבני זוג וביחד חלקו את חייהם באהבה במשך עשרים שנה.
בשבעה באוקטובר 2023 פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת טרור על ישראל המלווה בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בעקבות כך החלה מלחמה.
המלחמה בדרום התפשטה עד מהרה גם לצפון ובהמשכה נפתחה חזית גם מול איראן. ב-13 ביוני 2025 החל מבצע "עם כלביא" - מתקפת פתע של ישראל על איראן - שנמשך 12 ימים בהם נורו טילים מאיראן לעבר ערים בישראל.
בליל שישי, 13.06.2025, שוגר טיל מאיראן לעבר העיר רמת גן ופגע פגיעה ישירה בבניין שבו גרו אתי ובן זוגה. השניים שהו בזמן האזעקות בדירתם, ומכיוון שלא חשו בטוב, החליטו שלא לרדת למקלט, אלא להישאר ביחד בסלון ביתם מחובקים. הטיל פגע בעוצמה בבניין מגוריהם, ואתי נהרגה מרסיסי הטיל. בן זוגה, אהרל׳ה, נפצע קשה ונפטר מפצעיו כעבור ארבעה חודשים.
אסתר (אתי) כהן נהרגה מפגיעה של טיל ברמת גן בי"ח בסיוון תשפ"ה (13.06.2025), בת שבעים וארבע במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בחולון. הותירה אחריה ארבע בנות ונכדים.
על מצבתה נכתב: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות." (מגילת אסתר ד, יד).
חברתה הטובה שירלי נחמה פרקש כתבה: "אין מילים. אני מכירה אותך כמעט כל חיי. כמה הצחקת אותי תמיד, כמה תובנות מפולפלות שהיו רק שלך״.
אתי הייתה אהובה על בנותיה, נכדיה וכל מי שפגש בה. כתבו אוהביה: "היית תלמידה נצחית, אשת מילים, נעימת הליכות. אהבת את החיים ואת הצחוק. יפה, חייכנית ואהובה על כולם. כואבים את לכתך מוקדם מדי ומהר מדי. נוחי על משכבך בשלום."