קורות חיים
סמ"ש (סמל שני) שבה אליאס ז"ל, בן תפחה ז"ל וסלים, נולד בישראל ב- 12.11.51. למד והתחנך בביה"ס "נטעים" ברמת גן. כבר מגיל צעיר, בהיותו תלמיד בביה"ס, העריכו מאוד את מסירותו לחווה החקלאית והמליצו לו ללמוד בבי"ס חקלאי. אליאס ז"ל אהב מאוד את חיי המשק. עבד בהתנדבות בחווה שבקרבת ביתו (ליד הפארק הלאומי ברמת גן), טיפל במסירות רבה בחיות המשק ובגידולים חקלאיים שונים ועל כך קיבל תמיד שבחים והבעת הערכה על מסירותו.
בבגרותו, לפני הגיוס, רצה מאוד להיות שוטר והתכוון לממש זאת לאחר הצבא. ב- 16.2.70, בהיותו בן 17, התגייס לשירות חובה במשמר הגבול.
אליאס היה אדם צנוע ועניו, אהב ונאהב ע"י הבריות, תמיד נרתם לעזור לזולת. הירבה לצחוק. משפחה וחברים היו בראש מעייניו. תמיד היה מתעניין בשלומם של כל בני המשפחה והחברים ומוודא שהכל בסדר. אליאס היה חייכן, בעל חן ויופי פנימי וחיצוני. היו לו חיי חברה פעילים: בילויים, ריקודים, הרבה צחוק וטיולים.
לאליאס היה חשוב מאוד לבלות בחיק המשפחה, במיוחד בחגים ובאירועים שהיו. בכל יום שישי, כאשר הגיע הביתה הביא לאמו זר פרחים (דרך קבע).
אליאס אהב את הטבע, נופים, פארקים ואתרים. הוא חלם על בית פרטי עם גינה גדולה מלאה בפרחים, עצי נוי ומאכל וגם חיות מחמד. הוא אהב לראות את הפריחה והיה מבלה בחיק הטבע בכל הזדמנות שהייתה לו.
ביום בהיר, חש אליאס ז"ל בכאב בטן, כאב חזק ועז. בעצת מפקדו, נשלח לרופא בבסיס. עקב חוסר הבנה וידע מקצועי של אותו רופא בבסיס, הוא נשלח הביתה לחופשת מחלה. אליאס ז"ל הגיע הביתה תשוש וחלש, וסיפר להורים שאינו חש בטוב וכאבי הבטן עזים מנשוא. ההורים לקחו אותו מיד לבית החולים בתל השומר. מכאן והלאה ימיו של אליאס ז"ל היו ספורים בגלל אטימות של רופאים שעוסקים בטיפול בבני אדם ושכחו את תפקידם ושבועתם לטיפול הוגן בחולים. במשך כשבוע הגיע אליאס ז"ל עם ההורים כל יום לבית החולים ונשלח חזרה הביתה ולא זכה ליחס נאות - היות וקיבל טיפולי הרגעה במקום אשפוז, בדיקות ומעקב. בנוסף לכל אלה הטיחו הרופאים בפניו קריאות גנאי כגון: ארטיסט, אתה עושה הצגות, מנסה להשתחרר מהצבא וכו'.
ביום השביעי של מסכת הייסורים שלא ניתן להביעה בכתב... התפוצץ המעי הגס ואליאס ז"ל קיבל זיהום והוא נותח. חומו עלה מאוד ולאחר כשבוע, בתאריך 24.7.1972 הוא נפטר.
הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בקריית שאול.
בן 20 היה במותו.
"יהי זכרו ברוך"