רפ"ק שמואל ניר ז"ל

קורות חיים

שמואל נולד בתאריך 26/1/22, בעיר קלוז' שבחבל טרנסילבניה, ברומניה. שם למד והתחנך והיה פעיל כנער בתנועות נוער ציוניות: "הנוער הציוני" ו"השומר הצעיר".

בשנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נכבשה טרנסילבניה על ידי הונגריה, בתמיכה ועידוד גרמניה הנאצית, וסופחה אליה. שמואל, כמו רבים מן היהודים הצעירים, גויס בכפייה לצבא ההונגרי שלחם לצד הצבא הגרמני, לא כלוחם כמובן אלא ככוח עזר לעבודות פרך ושירות פיזי קשה. במשך כ- 3 שנים, נדד ברחבי מזרח אירופה, נכלא במחנות עקב ניסיונות בריחה וסבל רעב וייסורים רבים. הוא לא ידע כי באביב 1944 נלקחו אלפים מיהודי טרנסילבניה למחנות ההשמדה. רק לאחר המלחמה נודע לו כי אימו ואחיו הצעיר הושמדו בתאי הגזים של "אושוויץ- בירקנאו" ואחיו הבכור, נהרג אף הוא באחד ממחנות ההשמדה האחרים.

חודשים ספורים לאחר שחרורו, נישא לאירנה-חנה, חברת נעורים, אשר הצליחה, בדרך נס, לשרוד את "אושוויץ" ומחנות ריכוז ועבודה שונים. באוגוסט נולד בנם הבכור, צביקה.

בנובמבר 1947, יצאו מנמל קונסטנצה, שלחוף הים השחור ברומניה, שתי אוניות מעפילים: "פאן יורק" ו"פאן קרסנט" ועל סיפוניהן כ-13000 מעפילים, כולם שרידי שואת אירופה. המטרה הייתה לעלות באופן בלתי לגלי לארץ ישראל, ובין המעפילים היו גם שמואל, אירנה ובנם התינוק, צביקה. האוניות נשבו על ידי משחתות בריטיות והמעפילים הועברו בכפייה למחנות עקורים בקפריסין . עקב הצפיפות הגדולה והעובדה כי בנם היה תינוק, הסכימו הבריטים להעניק להם רישיון עליה, סרטיפיקט, כבר בינואר 1948, ומשפחתו של שמואל, נשלחה לשיכון עולים בטבעון ושם נקלטה.

שמואל התנדב והתגייס מיד לארגון "הגנה" וממנה, לאחר הכרזת המדינה, לצה"ל המוקם. הוא נשלח לשרת בחטיבת "קרייתי" ולחם במסגרת גדוד 42 שלה בסביבות לטרון, לוד, רמלה וסרפנד (צריפין). ה"נסיון" בצבא ההונגרי העניק לו דרגת מפקד כיתה.

עם שחרור מצה"ל התגייס, בקיץ 1949, למשטרה והיה בין הראשונים לעבור את הקורסים הבסיסיים בשפרעם. בשנים הראשונות שירת בתפקידים שונים בנמל חיפה ובמשטרת חיפה.

בשנת 1951, נולד בנו השני – עמוס. בשנת 1958 עבר עם משפחתו לרמת גן והמשיך שירותו במחוז ת"א, בעיקר במרחב ירקון ובין השאר שימש תקופת מה כראש מדור תביעות שישב אז במשטרת רמת גן. את דרגת הקצונה הראשונה שלו קיבל לאחר שנים רבות, בעקבות הצלחתו בפענוח מקרה סבוך של רצח מנהלת בית ספר בתל אביב, שקיבל תהודה ציבורית גדולה. שמואל עבר כמעט את כל הקורסים המשטרתיים האפשריים והתמחה בכל סוגי החקירות של אותם ימים. אחד מתפקידיו האחרונים היה ראש מחלקת תשאול ב"מדור המרכזי" תל אביב.

במלחמת "יום הכיפורים" נפל בנו הצעיר עמוס בקרב בעיר סואץ, בתאריך 24/10/73, והוא בן 22 בלבד. נפילתו של בנו, עמוס הי"ד, שברה את רוחו והוא נפל למשכב. חרף מחלותיו, המשיך לשרת במשטרה עד ימיו האחרונים, במפלג ההונאה, עד שתשו כוחותיו והוא נפטר בתאריך 14/8/78, והוא בן 56 בלבד.

לדברי בנו, עו"ד צביקה ניר, היה שמואל איש משטרה במלוא רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, מסור לתפקידיו השונים, התגאה בהישגיו ודרגותיו ואהוב ומוערך על ידי מפקדיו ופקודיו כאחד. איש ישר ובעל עקרונות שאפילו נמנע מלקבל את השילומים שהגיעו לו בגין שנות הסבל במלחמת העולם השניה.

בתאריך 26/1/2006 יום הולדתו של שמואל, נולדה נינתו הראשונה. אחת מנכדותיו, נעמה ניר משמשת כתובעת במפלג התביעות תל אביב בדרגת פקד. יש להצטער שלא זכה לראות כל אלה בחייו.

יהי זכרו ברוך!