משה שבח שהיב ז"ל

קורות חיים

משה, בן שושנה ושלום, נולד בשנת תרמ"ב (1882) במנחה, תימן. כשהיה ילד רך עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. ילדותו עברה עליו בין חומות העיר העתיקה.

כשבגר, עבד משה בכל חלקי הארץ: היה פועל חקלאי במושבות הברון ולקח חלק ב"כיבוש העבודה" על ידי עובדים עבריים. כעשר שנים עבד ביקב בראשון לציון, וכשהוקם "המשרד לעבודות ציבוריות ובניין" (לימים "סולל בונה") נתקבל לעבודה כפקיד. הפועלים, שהגיעו מדי יום ביומו למשרד, אהבוהו וכיבדוהו בשל מאור פניו והיותו תמיד שמח בחלקו.

במשך תקופה מסוימת התגורר משה בבן שמן והיה בעל מאפיה, אשר בין היתר סיפקה לחם לחיילים הבריטים בדרכם לירושלים וממנה.

משה הקים משפחה, התגורר ביפו ובהמשך היה מראשוני המתיישבים בעיר-גנים - היא רמת גן, בה בנה את ביתו ומשקו במו ידיו. לימים הוענקה למשפחה תעודת קלף בה מעידה העירייה כי היו בין עשר המשפחות הראשונות שיסדו את העיר.

משה גם היה בין גואלי אדמת עין חי, עליה הוקם לימים מושב כפר מל"ל.

ביום ט' באלול תרפ"ד (8.9.1924), כשרכב משה על חמורו בדרכו מעבודתו ביפו לביתו בעיר-גנים, הוא נרצח על ידי ערבים.

משה היה בן 42 במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב. הניח אישה, בנים ובנות.

רשימות לזכרו של משה התפרסמו בעיתון הארץ ובשבועון הפועל הצעיר. על מצבתו נכתב ציטוט מן ההספד שנשא לזכרו ברל כצנלסון, שאמר, בין השאר: "מה נענה ומה נאמר והלב דוי / שומו והילילו על רצח איש זכאי /התעלל אויב בזו נפש ברה / שנוני חציו בעובר תם ירה..."

ראש מחלקת ההתיישבות בהנהלה הציונית, ארתור רופין, מסר במכתב רשמי לבנו של משה, יוסף-הושע, את הזכות להקים משק בכפר מל"ל במקום אביו שנרצח.