תפריט נגישות

רותם משה מוריה ז"ל

רותם משה מוריה
בן 27 במותו
בן נרדה וצקי
נולד בט"ז בניסן תשל"ז, 4/4/1977
התגורר בתל אביב
נהרג בפעולת איבה
בכ"ג בתשרי תשס"ה, 7/10/2004
מקום אירוע: מצרים - סיני, מלון הילטון טאבה
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: הורים ואחות

קורות חיים

רותם משה, בן נרדה וצקי, נולד בישראל בט"ז בניסן תשל"ז (04.04.1977), אח צעיר לנשם. ההורים בחרו את השם רותם, ובשמו השני – משה – הנציחו את שם הסב, ניצול השואה.

רותם נולד ברמת גן, ובילדותו עברה המשפחה למרכז תל אביב, לסימטה פלונית פינת רחוב המלך ג'ורג'. כל השכונה זוכרת כיצד כשהיה בן חמש הוא הקים שני סטארט-אפים ברחוב: האחד היה מימכר כוסות לימונדה שהכין במו ידיו, והשני היה אף יותר יצירתי – רותם פשוט חסם את הכניסה לסימטה פלונית עם חבל, וגבה תשלום עבור כניסת רכב.

את שנות בית הספר היסודי עשה ב"בבלי" ומשם המשיך לחטיבת ביניים בעירוני ד'. הוא התגאה מאוד כשהתקבל לתיכון עירוני א' במגמת קולנוע, דבר שהיה עבורו הגשמת חלום. שנות בית הספר התיכון היו המאושרות בחייו. רותם למד קולנוע, יצר קולנוע, ואפילו המרחק שעשה בכל בוקר מהבית ברמת גן, לשם עברה המשפחה, לא גרע כהוא זה מההנאה שספג שם.

בשנה האחרונה ללימודיו בתיכון, 1995, הוא ביים את סרטו הראשון: "כנגד כל הסיכויים". על הסרט חתם בכל השמות שנשא בגאווה בתעודת הזהות שלו – רותם מוריה כבמאי, ומשה סטופיצ'בסקי כתסריטאי. הסרט עורר מחלוקת בהנהלת בית הספר ובקרב מומחי קולנוע שבחנו אותו – מצד אחד, היה זה ללא עוררין אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו בבית הספר אי פעם, והיו שהגדירו את יוצרו "טרנטינו השני". מהצד האחר, היו בסרט אלמנטים שגורמים בבית הספר לא הצליחו לעכל. לבסוף, לא רק שהסרט הוגדר כאחד הסרטים הטובים שנעשו באותה שנה, הוא גם היה בין היחידים שזכו להתייחסות העיתונות ולשבחי המבקרים.

רותם התגייס לחיל הים, עבר קורס אלחוטנים בחיפה ושירת שירות מבצעי בבור התל אביבי של החיל, שם קודם במהרה.

עם תום שירותו התלבט רותם בין לימודי קולנוע שכה אהב, אך היצע העבודה בתחום מועט, ללימודי מחשבים, תחום אותו הכיר טוב מידע אישי מצטבר. ברוב קולות הוכרע במשפחה בעד המחשבים, ורותם למד במכללת "ג'ון ברייס" ניהול רשתות. בתום לימודיו התקבל מיד לעבודה, התקדם עד מהרה והיה למבקר איכות מצטיין.

כשהשתעמם, נסע לבדוק אופציות עבודה ומגורים באירופה. רותם ביקר בפריז, בברלין, בברצלונה ובאמסטרדם, והחליט לקבוע את מושבו בלונדון. התאקלם בקלות בעיר הגדולה, חי בדירה מרווחת והירבה לארח חברים מהארץ. כשחזר לארץ שב לעבוד בתחום המחשבים, אך המשיך להתלבט בין תחום זה לתחום הקולנוע שכה אהב. הוא תכנן להמשיך לעבוד במחשבים תקופה מוגבלת, ואז להגשים את חלום הקולנוע שלו.

הירידה לנופש בסיני בסוכות הייתה יוזמה ספונטנית של חבריו, ורותם הצטרף בשמחה לאסי גרינוולד ולג'וני נמש. ביום רביעי 06.10.2004, ערב שמחת תורה, בראס כראמה שבסיני, נשרפה החושה בה שהו החברים. למחרת, ביום חמישי בשעות הערב המוקדמות, הם הגיעו למעבר הגבול בטאבה. רותם היה זה שהתנהל מול השוטרים המצרים בתחנת הגבול.

אחרי כמה שעות במסוף פנו החברים למלון "הילטון טאבה" הסמוך, להתרעננות ולבדיקה האם הגיע הפקס שיאפשר להם לצאת ממצרים. זמן קצר אחר כך, בשעה 22:20 במוצאי שמחת תורה כ"ג בתשרי תשס"ה (07.10.2004), פוצץ מחבל-מתאבד מכונית תופת בכניסה למלון. בפיגוע נהרס חלק גדול מהמלון, ונפגעו אורחים ועובדים רבים. 31 אנשים נרצחו במקום, בהם תשעה ישראלים. שניים מהחללים היו רותם ואסי.

סמוך לזמן הפיגוע במלון פוצץ מחבל מכונית תופת בראס א-שטן שבסיני, שם נרצחו עוד שלושה ישראלים.

רותם היה בן 27 במותו. הותיר הורים ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב.

המשפחה הוציאה חוברת ובה סיפור חייו של רותם באומר ובתמונות, סיפורים קצרים שכתב ודברי בני משפחה וחברים.

כתבה מיכל, חברה: "אני לא יודעת איך אפשר להיפרד מחבר, איך אפשר לסכם בכמה מילים ומשפטים אדם שהיה עולם ומלואו לכל מי שרק העז להתקרב. איך אני יכולה להתחיל להסביר לאנשים אחרים מי זה רותם בשבילי. איך אפשר לתאר במילים פשוטות ורגילות דברים שקשה לשים במסגרות... רותם היה כמו אחי הגדול, תמיד מציץ מאחורי כתפי, משגיח, מעביר ביקורת, מייעץ, תומך ובעיקר אוהב, באהבה שאסור היה לי לפקפק בה מעולם..."

"אתה חסר לי כל כך", כתב האב צקי, "סתם לשוחח איתך על סרטים, על ספורט ועל השיגעון החדש שלך, פיתוח גוף. אתה כל כך התגאית ביכולת שלך במכון הכושר, ושמחת שהראיתי לך איפה אני רואה בגוף שלך את השינוי.

רציתי שנהיה משפחה גדולה, ושאני אזכה להכיר את האישה שתרצה להיות עימה, ושנוכל כולנו להיות ביחד בכל מיני אירועים.

אני אשתדל להיות כל מה שרצית שאהיה עבור נשם, רונן וליה. אני לא ידעתי כמה חברים יש לך שכל כך אוהבים אותך, זה היה דבר ששימח אותי, וקצת מנחם אותי שהשארת להם קצת מעצמך".

לזכר רותם, שהיה קולנוען בכל מאודו, הוקמה עמותה לעידוד הפקות סרטי קולנוע לא שגרתיים, "קרן רותם מוריה". הקרן, בה חברים בני המשפחה ואנשי קולנוע בכירים, תגייס תרומות ותעניק תמיכה כספית ליוצרים בהתאם לשיקולי ועדה מקצועית.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה