נח הרשקוביץ ז"ל

קורות חיים

נח, בנם של פורטון ויוסף, נולד בשכונת יד אליהו בתל אביב ביום י"ט באייר תשט"ו (11.05.1955). אח לרחל וציון המבוגרים ממנו ולישראל הצעיר ממנו.

גדל והתחנך בתל אביב. למד בתיכון במגמה הביולוגית, ובשעות הפנאי בילה בקן "הנוער העובד והלומד". הפנים את ערכי תנועת הנוער ואת חזון ההתיישבות בקיבוץ.

התגייס לצה"ל ב-1973 במסגרת גרעין "ברק" של יחידת נח"ל מוצנח. נלחם במלחמת יום כיפור שפרצה באותה שנה ב-6 באוקטובר. הקרבות הותירו בנפשו את רישומם, אך לא היה בכוחו לחלוק את המשא עם משפחתו וחבריו.

ב-1975, במסגרת שירותו הצבאי, נשלח עם הגרעין להתיישב בהיאחזות נח"ל קלי"ה בצפון ים המלח. שם פגש את מעינה, בת קיבוץ עין השלושה שבנגב המערבי, שהצטרפה ל"שנת שירות" (שנת התנדבות בקהילה לפני הגיוס לצבא). שניהם היו יפים ומלאי חיים, ואש האהבה ניצתה ביניהם כבר בפגישתם הראשונה – שחייה לילית בחוף סגור בים המלח.

כמה חודשים לאחר שנפגשו גויסה מעינה לחיל הקשר והוצבה בירושלים. למרות המרחק הגיאוגרפי, הזוגיות ביניהם נמשכה ואף העמיקה. באחד הלילות התקשרה מעינה לנח והודיעה לו שמיצתה את השירות הצבאי ושהם מתחתנים.

בני הזוג נישאו באוגוסט 1978 בקיבוץ עין השלושה. שם גם הקימו את ביתם. כעבור שנים אחדות נולדה בתם הבכורה, אלה. נח השתלב בחיי הקיבוץ ועבד ברפת ובמפעל הקרטון.

עם הולדת הבת השנייה, עמית, החליטה המשפחה הקטנה להעתיק את מקום מגוריה מרחק של חמישה-עשר קילומטרים, אל קיבוץ בארי, שבו גר אלי כרסנתי, אביה של מעינה. בשנת 1986, כשהקימו את ביתם בשכונת "משמר הגבול" בקיבוץ, הרגישו שמצאו "פיסת גן עדן מיוחדת". בנם השלישי, תמיר, נולד בבארי.

מתום שירותו הסדיר שירת נח במילואים ככל שנקרא, השתתף במלחמות ובמבצעים בצפון ובדרום.

בקיבוץ בארי הוא עבד ברפת, כמקודם, ואף מילא תפקידים בבית הדפוס המקומי. כשמלאו לו ארבעים, ב-1995, יצא ללימודי הנדסת בניין. כשסיים את לימודיו, עבד כהנדסאי בחברת "א.ב. תכנון" (לימים: "א.ב. מתכננים") בעיר שדרות, ועסק בתכנון ממ"דים (מרחבים מוגנים דירתיים). הקפיד מאוד על הבטיחות, ותקלות בטיחות היו מוציאות אותו משלוותו. האמין כי כל דבר שתוכנן צריך להיות עמיד, מהימן ובטוח.

למעשה, אלה גם התכונות שאפיינו אותו: הגינות, מהימנות ואחריות. מי שביקש ממנו דבר מה ידע שנח, נח'קה בפי כול, יעשה זאת למענו בהקפדה ומכל הלב.

היו לו "ידי זהב". התחביב העיקרי שלו היה נגרות, ודורות של ילדים בקיבוץ נהנו מהתפאורות, המשחקים, הצעצועים ובתי הבובות שבנה, מגלגלי ענק ושלל המצאות שלמענן אגר חלקי חילוף.

אהב לרכוב על אופניים, וגמא מרחקים בקבוצת רכיבה או בשעות ההתבודדות שהיה זקוק להן בשדות וביער המקיפים את הקיבוץ.

נקודת המשען של יחסיו עם מעינה הייתה אהבתם הגדולה, שעזרה להם לעבור בבטחה עליות ומורדות במשך השנים. הם אפשרו זה לזה לפרוח ולהתפתח, כל אחד בתחומו, ועיקרון זה הנחילו לילדיהם. בצד הייחוד של כל אחד מהם, חלקו ביניהם ערכים ותחומי עניין: האהבה לספורט, שבזכותה שחו ורכבו ביחד על אופניים, אהבת האומנות והתרבות, המוזיקה הקלאסית ושירי ארץ ישראל, ואותה משיכה אל עולם היצירה ומלאכות היד. הם גם חלקו בעבודות הבית, ואורחים שבאו לבקר נהנו להתכבד בעוגת התפוזים האהובה של נח או בעוגת הגבינה הנהדרת של מעינה.

נח הדגיש תמיד בפני הילדים את חשיבות המשפחה המלוכדת. חייו הוקדשו לשלושת ילדיו, ומשאלה בגרו וזיכו אותו בנכדים נהנה לפנק את שבעת נכדיו האהובים: אמיר, דניאל, עוז, לביא, מעיין, רז ונעמי. היה סבא פעיל ומעורב מאוד.

על-אף היותו חילוני היו חייו מלאים אמונה. אמונתו התבטאה בכבוד שרחש לבני אדם, וביכולת לראות את הניצוץ האלוהי שבכל אדם.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, מצאו מעינה ונח את מותם בחצר ביתם בבארי. הם נרצחו בידיהם של מחבלים שחדרו מרצועת עזה במתקפת פתע לשטח ישראל. באותו יום נרצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות טבע באזור.

שבועיים חלפו עד שהתקבלה הבשורה המרה על הירצחו של נח. יום לאחר מכן נודע על הירצחה של מעינה. אימה, שושנה כרסנתי, נרצחה בביתה בבארי. אביה, אלי, ניצל.

עוד עשרות מבני הקיבוץ ואורחיהם נרצחו במתקפה האכזרית, ואחרים נחטפו לעזה.

נח הרשקוביץ הובא למנוחות בבית העלמין במושבה קדמת צבי ברמת הגולן, בלוויה משותפת עם אשתו מעינה שנרצחה איתו, והוא בן שישים ושמונה. הותיר שתי בנות ובן, נכדים, אב ואח.

על המצבה הזוגית נחקקו מילים פרי עטה של מעינה: "אהבה אין לה סוף. היא האינסוף".

במושבה קדמת צבי הוקם ספסל מיוחד לזכר בני הזוג, ועצים ניטעו לצידו.