קורות חיים
יחזקאל (חזי), בנם של עליזה (ליזט) וישראל, נולד ביום ל' בחשוון תשנ"ב (07.11.1991) בפתח תקווה. אח לנאדיה ולגילי.
חזי היה הילד השלישי, בן הזקונים של המשפחה. ילד רגיש שהִרבה להרעיף אהבה על אימו, ליזט. אהב לחבק ולפנק אותה. וגם לאחר מכן כשבגר, נהג להודות לה על האוכל הטעים שהכינה, קנה לה מתנות, דאג לה והתעניין בשלומה מדי יום.
למד בבית ספר יסודי בעיר מגוריו ולאחר מכן עבר ללמוד בתיכון הכללי השש-שנתי בבני ברק.
לאחר שסיים תיכון התגייס לצבא והוצב תחילה במשטרה הצבאית. לאחר מכן עבר לשרת במטבח של כלא 6, שם התגלה אופיו האכפתי ומלא האמפתיה לאחר. הוא עזר לאסירים ואף נתן להם את מספר הטלפון האישי שלו. לקראת סוף השירות עבר חזי לתפקיד אחר בשירות כללי.
כשהשתחרר מהצבא, טס לטיול ארוך בדרום אמריקה.
כשחזר לארץ השתלב בעבודה ב"דואר ישראל" ובשנים האחרונות עבד כדוור בעיר מגוריו פתח תקווה. הוא היה מסור מאוד לתפקידו. אהב בעיקר לעבוד בשכונת בלינסון, שם הכיר אנשים טובים וחמים. נאדיה אחותו סיפרה שאנשי השכונה נקשרו אליו מאוד.
חזי היה בחור עם לב רחב, חייכן ואוהב אדם. כולם היו "אחים" עבורו. נאדיה כתבה שכשנהג להציג את גילי, אחיו הגדול, לחבריו – עשה זאת בגאווה רבה: "זה אח שלי, אבל אחי-אחי, באמת!" וגילי היה המום מכמות ה"אחים" שיש לו.
במהלך השנים התנדב לעזור לנזקקים בסופרמרקט מיוחד, במחירי עלות וללא כוונת רווח, שהקימה ידידה שלו, שם תמך במשפחות שנזקקו לסיוע והתמלא סיפוק רב.
כאדם רב פעלים התעניין בספרות, באומנות ובספורט, אך שתי אהבותיו הגדולות היו כדורגל ומוזיקה. חזי היה אוהד של "מכבי תל אביב" ואהב לבלות את זמנו הפנוי במסיבות טראנס, חבריו סיפרו שתמיד היה במרכז העניינים ובמרכז הרחבה.
בחול המועד של חג סוכות תשפ"ד תכנן חזי לנסוע לפסטיבל המוזיקה "יוניטי" – מסיבת טבע ליד קיבוץ רעים. ערב נסיעתו אימו ליזט הביעה חששות מהבילוי, אך חזי הבטיח לה שזו תהיה המסיבה האחרונה שילך אליה. היה לו משפט קבוע: "אני בן מלך, אל תדאגי".
ביום חמישי, כ' בתשרי תשפ"ד, 5 באוקטובר 2023, נסע חזי עם חבריו לפסטיבל, הם רקדו ונהנו במשך יומיים, יחד עם כ-3,000 חוגגים, ואז החליט חזי להישאר גם למסיבה השנייה, מסיבת פסטיבל "נובה" שהחלה בשישי בערב.
למוחרת, ביום שבת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7.10.2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
לאחר מטח הטילים נפסקה המסיבה וזמן קצר לאחר מכן החל ירי על המשתתפים. חזי מצא מקום מסתור, ובו נראה בפעם האחרונה בשעה שמונה וחצי בבוקר. במשך שבוע לא ידעו מה עלה בגורלו ורק אז נמסר למשפחה כי אינו בין החיים.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, בהם חברים רבים של חזי.
יחזקאל (חזי) חנום נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן שלושים ואחת. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בפתח תקווה - ירקון. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.
על מצבתו כתבו אוהביו: "שירת חייך באמצע נפסקה, עלית השמיימה עם המנגינה".
נאדיה אחותו ספדה לו: "הלב הפועם של המשפחה, קופצני ושטותניק שאהב להצחיק ולשמח את כולם, הילד הקטן - האור הגדול, התינוק של אימא, גם בגיל שלושים ואחת. הבן הקטן של אבא, אהוב ליבו, כמה תחסר לו בקידוש, בחגים, בכל יום, בכל שעה, בכל דקה. ילד שלנו, מלאך שלנו, תחסר לכולנו ולכל כך הרבה אנשים. אני רוצה שתדע כמה אנשים אוהבים אותך. הבטחנו שנעשה לך מסיבה גדולה כשתחזור. מי היה מאמין שזאת המסיבה האחרונה שלך. אתה הולך מאיתנו ומכבה את המוזיקה אחריך."
ספד אחיו גילי: "איך נפרדים ממך? כל כך צעיר עם אהבה עצומה לחיים, גבר שתמיד מחייך לכל העולם ונותן תמיד את כל כולך וליבך לאחרים, עם שמחת חיים תמידית ומורל גבוה. רק בן שלושים ואחת והספקת לחדור ללב של כולם, תמיד אמרת שלישון זה לחלשים, ודאגת ליהנות מכל רגע. לכל מקום שהגעת פיזרת חלקיקים מהאנרגיה שלך וגרמת לכולם לחייך יחד איתך. מבטיחים לך שנמשיך את דרכך וננציח אותך בכל דרך. לא נשכח אותך לעולם, הלב שלנו שבור לרסיסים, נאהב אותך לנצח."
במהלך השבעה הגיעו אנשים רבים לניחום אבלים, כל אחד מהם סיפר על מעשי חסד שעשה חזי ועד כמה היה משמעותי עבורו.
כתבו ידידים של חזי: "כל שבריר של מחשבה עליך מפרק ממני כאב שלם של דמעות." ; "בחיים לא ירצחו אותך, אתה תהיה אצלי בלב לנצח. אזכור כל מה שלימדת אותי בחיים האלה. היית חבר אמיתי, תמיד דאגת לי, נתת, חיבקת, האכלת. לא יכולה לתפוס עולם בלעדיך. לא אתה, אתה ילד הנצח! כמה אור ואהבה הבאת לעולם." ; "כמה שהלב מסרב להאמין וכמה שהשטויות והשיגעונות שלך עם שמחת החיים שהיית מביא – יחסרו."