קורות חיים
לבנת, בתם של זמרת ויואב לוי, נולדה ביישוב עמנואל שבשומרון ביום ב' בחשוון תשנ"ו ( 26.10.1995 ). שישית מתוך עשרה ילדים, אחות קטנה למוריה, עדי, גבריאל, איתן ותמר, ואחות גדולה לדוד, יאיר, בינה ונהוראי.
לבנת הייתה ילדה מלאת אור. ילדה של נתינה, חכמה, שמחה, שלווה ורגועה, מוקפת חברות ואהובה על כולם. בני המשפחה נתנו לה שמות חיבה רבים כמו "תותית", "תותי" ו"דוביתי", ונהגו לעטוף אותה בחיבוקים ונשיקות בכל הזדמנות אפשרית, גם בבגרותה.
היא אהבה מאוד לקרוא ונהגה "לבלוע" ספרים עבי כרס מגיל צעיר. גם העובדה שנולדה למשפחה ברוכת ילדים ולבית תוסס ורועש לא הפריעה לה לטפח את התחביב, ותמיד ידעה למצוא לעצמה פינה שקטה לקריאה, בעודה אוכלת ארטיק בטעם האהוב עליה - אבטיח.
באחד הימים זומנה אימה, זמרת, לשיחה עם המנהלת והמורה. בשיחה נאמר שלבנת היא תלמידה מצוינת, אבל אם משהו מצחיק אותה, היא לא מצליחה להפסיק לצחוק ומדביקה את הכיתה כולה בצחוקה המתגלגל. בסופו של דבר, קיבלה הבת מהמנהלת אישור מיוחד לצאת מהכיתה ולהירגע בכל פעם שהיא מרגישה שהיא עומדת לפרוץ בצחוק.
אחרי שסיימה את לימודיה, החלה לעבוד בחברת האשראי "כאל" כנציגה במוקד האישורים והחסימות ללקוחות החברה השוהים בחו"ל. כעבור זמן מה קודמה לתפקיד מנהלת צוות והייתה אחראית על מספר עובדים.
במשך שמונה שנים עבדה בחברת האשראי עד שבדצמבר 2022 החליטה לצאת לטיול הגדול שעליו חלמה. היא ביקרה במגוון מדינות בדרום אמריקה וקינחה בביקור בארצות הברית. במשך חצי שנה טיילה, עשתה טרקים קשים ומאתגרים, חוותה חוויות מרגשות ולמדה את העוצמות והכוחות שבה. בכל פעם מחדש הייתה נפעמת ממראה הים, השקיעה, ההרים והפריחה. אהבה את החיים, ידעה למצות כל רגע בהם, ותמיד חייכה, שמחה וצחקה את צחוקה המתגלגל.
בטיול לבנת הכירה את הדר חושן, שבדומה לה הייתה גם היא מאירה, מלאת שמחת חיים וצחוק מדבק. מיד הן הפכו לחברות טובות והמשיכו את המסע יחד.
כשחזרה מהטיול (חודשים בודדים לפני שנרצחה), התחילה לעבוד במשרד עורכי דין, אך החלום הגדול שלה היה לפתוח קונדיטוריה. היא אהבה לבשל ולאפות, נהגה להפתיע ולשמח את בני המשפחה עם מגוון מטעמים מעשה ידיה, ונהנתה מכל דרך בה יכלה להעניק אהבה ולשמח את סביבתה.
מאז ומתמיד הייתה רגישה מאוד, אכפתית לסביבתה, שימשה אוזן קשבת לכל מכריה ואהבה לעזור לכל מי שנזקק לעזרתה. אחד המשפטים שלבנת הייתה אומרת ושהכי אפיינו אותה היה ״אל תשפטו אף אדם, אנו לא יודעים מה עובר עליו״.
בין היתר, לבנת התנדבה במשך שש שנים בארגון המסייע למשפחות של חולי סרטן.
"החמלה והרגישות שלה גם כלפי בעלי חיים", סיפרה אחותה הגדולה, עדי. "לעיתים קרובות חברתה הייתה מבקשת ממנה לשמור על הכלבה שלה, ואמרה לה: 'תעשי לה רק סיבוב קצר לצרכים'. אבל לבנת, בכל פעם, הייתה מטיילת עם הכלבה במשך שעה לפחות. היא אמרה: 'חשוב לי שהיא תהנה, שתנשום אוויר'. זו הייתה לבנת. כיבדה והבינה כל ברייה באשר היא".
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 , בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים – ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
לילה קודם, הגיעה לבנת עם ארבע חברות לפסטיבל המוזיקה "נובה" שנערך סמוך לקיבוץ רעים. במשך מספר שעות חגגה יחד עם חבריה ולצד כ-3,000 מבלים נוספים. לקראת שש וחצי בבוקר אמרה לחברתה, שירה: "תיכף הזריחה תגיע ואת תעופי באוויר", נתנה לה נשיקה ואמרה לה שהיא אוהבת אותה. רגע לאחר מכן החל מטח הרקטות.
לבנת והדר הלכו להביא את הרכב כדי לאסוף את האחרות ולצאת מהמקום, אך בשל מטח הטילים שלא הפסיק, השתיים נכנסו למיגונית סמוכה. כעבור זמן לא רב, הקשר איתן נותק.
במשך 11 ימים הן הוגדרו כנעדרות. ההודעה על מותה הגיעה ביום ב 'בחשוון תשפ"ד – תאריך הולדתה העברי של לבנת. היא נרצחה מפיצוץ רימון שמחבלים זרקו לתוך המיגונית. הדר נרצחה גם היא מאותו פיצוץ.
מאות ממשתתפי הפסטיבל נרצחו באותו היום על ידי מחבלי החמאס, ועשרות נוספים נחטפו.
לבנת לוי נרצחה בפסטיבל "נובה" סמוך לקיבוץ רעים ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בת 27 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. הותירה אחריה הורים, תשעה אחים ואחיות, ועשרות חברים אוהבים.
על מצבתה חקקה המשפחה את המילים: "אהובת ליבנו, חמדת עיננו, נשמתך זורמת בליבנו. גמלה חסדים רבים בסתר, נשאה חן בעיני כל רואיה. נרצחה בדם קר בדמי חייה על ידי מחבלים אכזריים בני עוולה, בטבח הנוראי ביישובי הדרום".
אחותה, עדי, סיפרה: "לבנת תמיד הייתה הפרח של הבית, המסמר של הערב. מפגש משפחתי לא היה שלם בלעדיה. היא תמיד עזרה לכולם, תמיד ידעה להכיל את האחר, מעולם לא אמרה לאמא שלי את המילה 'לא'. איש לא רב איתה. היא רק רצתה לעשות טוב לכולם. לבנת מעולם לא דיברה לשון הרע על אף אחד, וזה לא משום שהיא רצתה להתייפייף או למצוא חן, זה היה אצלה מגיל צעיר. היא פשוט נולדה טובה".
חברתה, שירה, כתבה: "לב שלי, איך עזבת אותנו ככה? העולם כל כך עצוב בלעדייך, אין למי לחייג ולשמוע מילות עידוד. החיבוק החם שלך כל כך חסר בימים הקשים האלו. עכשיו כשאת למעלה הכול ברור, שתמיד היית מלאכית. גם כשהיית פה בחיים התנהגת כמו מלאך, לא עשית רע לאף אחד בחיים. ותמיד אבל תמיד חייכת. את חסרה בכל נשימה".