לא יאומן אף היום לא יאומן, כי צר לבנו מלהכיל את הכאב הזה.
היית עכשיו בודאי בפשטות מסביר הכל, מוציא את עצמך מכלל גבורה, כי כך היו דרכי חייך: לתת את המכסימום לכלל ולפרט. זה מסמל את פעולותיו בכל השטחים. אכן, פשוט... גם פה נתת את המכסימום... והלב לא יאמין, לא יקלוט, כולו אחוז תדהמה... עד היום הזה...
נולד בסוף שנת 1926 בגלות הונגריה. בן למשפחה יהודית נאמנה, מקבל חינוך יהודי נלהב והוא נשאר נאמן ליהדותו גם כשאין כבר משען המשפחה מאחוריו. בתחילת 1944 בני המשפחה האהובים הופרדו וגורשו ע"י הנאצים עם שאר משפחות ישראל. שנת סבל לא יתואר באה עליו במחנות השונים. לא רבים הם השבו מאותם מחנות הגהינום שנפלו בחלקו. עם שחרור המחנה"דכאו 4" הוצא מבין הגופות אחר שהבחינו בו במקרה שעדיין רוח חיים עמו.
ובתחילת שנת 1946 עולה באנית המעפילים "מקס נורדוי" בחור גבה-קומה ויפה-תאר עם אחיו שאותו בלבד מצא מששת אחיו והוריו.
בפקחות, ברצון ובישר מסתגל מהר לחיי הישוב. מתפרנס מעבודה פיזית קשה וקובע עתים לתורה. לא עבר מן רב ובוא כבר עוזר לעולים חדשים, נושא חבילותיהם, מעודדם, עוזר בפתירת בעיותיהם שלא על מנת לקבל פרס - כמובן. נתחבב על כל אשר בא במגע אתו ואהוב קרוביו. שופע רצון-חיים, עובד בחריצות ושני האחים מתכנים תכניות לעתיד...
אחרי החלטת הכ"ט בנובמבר 1947 בין ראשוני המתגייסים לפלמ"ח. בקו ראשון - לרב בתור מקלען - לוחם את מלחמת שחרור הגליל בכל חזיתותיה. פעם אחת ויחידה בא לחופש בזמן ההפוגה הראשונה. אחר כך לוחם ללא הפסק בשחרור בן-שמן, לוד, רמלה, ולמערכה אחרונה לפני כניסת ההפוגה השניה נשלחים לשחרור דרך ירושלים.
וכאן, במבצע "דני" נפל ליד לטרון 7 שעות לפני ההפוגה... השטח נשאר בידי האויב ולמרות ההשתדלויות הרבות שבאו גם אחר-כך, החללים לא הוצאו ולא הובאו לקבר ישראל... אכן עוד לא יכלו ימי אבלו, ולא ימלאו כה מהר...
פתח-תקוה, ג' מנחם-אב תש"ט.
מ. אבידב
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.