הילד ילד פלא. כשרונותיו קורנים אור תורה. מסייעת אותו אווירת הבית: ההורים, הספריה הגדולה, האורחים שהוא לומד משיחם ומשיגם - גדולי דורנו ובמדינה. הילד סופג ואינו מאבד טיפה, אלא יוצר. בן 11 הוא ומצטיין בידיעות, בחוש המחקר, בהומור. כשרונו הספרותי - מפליא. חיבוריו דמיונם ממריא שחקים. סגנונם עברי מקורי. התיאור - פיוט. הנושא בנוי בניה ארכיטקטונית מושתת על ידיעה מדעית. בהגיעו ל"בר מצוה" מכין הוא לעצמו את הדרשה בסיוע מועט של אבא. הוא בוחר את הספרים מהם יוציא את הראיות לרעיונותיו, והספריה הגדולה שבבית משרתת אותו בנאמנות.
פני שמואל צנועים: ארוכים, רזים, אצילים-רוחניים. הצניעות כיסתה על הנפש העשירה. הכרתו של הנער לא גילתה את האצור בו.
חששו ההורים חשש שוא: הכשרונות המרובים המתמיהים פורצים במוקדם. הוכיח הנער, כי גדל עימם; בגר והפכם כלים והשתמש בהם לצרכיו - לקניית דעת מקפת. הצטיין בלימודים כלליים ויהדותיים.
גדל שמואל למשמעת, לכיבוד אב ואם. הלך בדרכי האב: השתייך לתנועת העבודה ושמר על המסורת. משגמר את בית הספר התיכון יצא לשנות השירות. המשמעת והצניעות האריכו את שירותו, למרות מה שבן יחד הוא לאביו הבודד בבית, למרות מה שתכליתו - השתלמות, וסגולתו - תלמוד ומחקר. יכול היה להוסיף נימוקים: האומה צריכה לבני סגולה צעירים שילמדו וישתלמו וישמשוה במדעים, כי בעולמנו זה המדע יושב ראשונה במלכות החיים המדיניים. תחת להשתמש בנימוקים מילא את המיכסה וגידשה עד שקיפח את חייו, בשנת העשרים.
האב השכול מעיד על בנו כי האומה אינה יודעת את מי הפסידה. והוא, אשר אשר ידע את הגנזים שבנו אהובו גונז בקרבו, אף על פי כן לא מנעוהו מללכת אל חובתו. לא פדהו מן העבודה הלאומית. לא לקחוהו הביתה מן השדה אל הלימודים אלא לאחר המועד.
עמד שמואל לשוב, לאחר גמר שנות השירות, על מנת לבנות חייו, להקים בית .
עמד לשוב ולא שב. הוא חושב בלי רוח חיים.
זכרו, המעורר את היקר שבאדם, יהיה עמנו לברכה.
שרגא
מתוך "טור ישורון", כ' אייר תשל"א
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח