טוראי זהר אטקין ז"ל

המומים עמדנו...

המומים עמדנו. עטופי-צל
נצבנו אלמים מול שמים.
מוכים ונשכחים מאדם ואל
וברק-התהיה בעינים.
שממו שדות, מתעלפים מרחבים,
דממה התוגה לחלל.
להטו הימים, והלב בערבים
נפל ליגון שלל.
ארג הליל חלום רב-הוד
עם זהר, תהלה ושם.
פתע נפלת ואינך עוד
- רק שכול לאב ואם.
צולפים ימים, וחולפים בדהרה,
צופנים בחובם תעלומה וסוד.
מפזרים ביקום כאב ונהרה
לאלה החיים ושאינם עוד.
ואמא-אדמה, תקות-דורות
לנו מאז מאורשת,
טווה צללים וגם אורות
- בדמינו האדום מקודשת.
ויום מיוחל הלם בשער
בהציתך אותה שלהבת:
"באתי בגבורת החייל-הנער,
נכנע לי גם המות!..."

א. ר.
כפר בצרון 6.7.1949

מתוך החוברת 'זהר' שיצאה לזכרו. בצרון תש"ט. החוברת נמצאת בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח