קשה לכתוב כשהיגון בלב גדול מנשוא, בפרט לאחר ששכלתם בן כזה. לא הרבה זמן הכרתיו. אך הוא היה כשרוני ובולט בידיעותיו, ער להרבה בעיות, הראה את עצמו בולט משכמו ומעלה מבין חבריו. תלמיד טוב היה, ילד מחונן בכשרונות רבים, זריז, וידע גם להשפיע על הסביבה, ללוש את החומר מסביבו וליצור מעין חברה משלו. נבדל היה מבין השאר ביכולתו הארגונית, בכשרונו החינוכי, ובפרט ברצונו המיוחד לבוא לעזרה לאחרים, להועיל לחברה.
ידע את סוד החובה. ובלכתו למלאותה, בהזדרזו, עוד טרם הגיע לגילו, שילם בדמי חייו את רצונו זה. קשה לנחם וקשה שבעתיים לבוא בדברי עדוד. כולנו נדהמים ממכה זו, אבלים ועטופי יגון, ולא נשאר אלא לדום, שהרי כך יאה. והדממה תבטא ביתר שאת את המתרחש בלבותינו.
ותקוה אחת, כי בבוא יום השלום נשוב הביתה להכין את המרחב לבאים. נדע כי רצונו ושאיפתו של אריה ז"ל נתגשמו, וכי אכן בזה מציבים אנו לו ציון כבוד כראוי לו.
ימתקו לו רגבי ארצנו הקדושה הרוויה דמי טהורים ואהובים.
דוד ניצברג
מתוך הספר 'לזכר הי"א', הכשרת גיבור תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.